"בלי לבכות, בלי דמעות": בגיל 4 אמו של נתן דיאמנט העלתה אותו על רכבת, והצילה את חייו

94

נתן דיאמנט, שנפטר בחודש שעבר, שרד את השואה אצל משפחה בלגית. כשהתחתן עם בתו של יצחק שמיר הוזמנו מציליו לטקס ובהמשך קיבלו אות חסידי אומות עולם

במחצית השניה של שנת 1942, כשהורע מצבם של יהודי בלגיה והחלו הגירושים מזרחה, חיפשו הוריו של נתן דיאמנט מקומות מסתור למשפחה. נתן, שנולד בבריסל, היה אז בן ארבע, בנם של ז'וזף (יוסף) וז'יטלה (לאה) דיאמנט, שהיגרו מפולין. הוריו פנו אל המחתרת הבלגית בבקשה לסיוע. לכל אחד מבני המשפחה — שלושת הילדים וההורים — נמצא מקום אחר.

"קחי את הבן שלך לתחנת הרכבת ותשאירי אותו ברכבת", נאמר לאמו. "מעכשיו קוראים לך אלברט דומון ואתה תהיה אצל אשה נחמדה", היא אמרה לנתן והושיבה אותו לבדו בקרון. "היא לא בכתה כלל. בלי לבכות, בלי דמעות", אמר נתן על הפרידה מאמו. מי שחיכתה לו שם היתה אנדרה גלן־הרשקוביצ'י, מורה בת 20, שהפכה לפעילה בהצלת יהודים לאחר שהזדעזעה מכך שאחד מתלמידיה הופיע בבית הספר עם טלאי צהוב. "היא היתה שותפה במציאת מקומות מסתור לאלף יהודים", סיפר נתן. לימים הוכרה כחסידת אומות עולם.

נתן מצא מסתור בחיקה של משפחת ברונין — משפחה אריסטוקרטית שהתגוררה בעיר גנט, אשר טיפלה בו במסירות במשך שנתיים. המשפחה הציבה תמונות של הוריו ואחיו ליד מיטתו של נתן וביקשה ממנו לספר להם מדי יום איך עבר היום שלו. כך, לדברי נתן, "לא הרגשתי שהורי נטשו אותי". אם המשפחה אף רחצה אותו בעצמה, למרות שהיו בבית משרתים, על מנת שלא יתגלה שהוא יהודי.

ב–1944 זכה להיפגש עם אמו בסתר. זה קרה לאחר שהיא חששה שתגורש אל מותה ולא תזכה לראותו שוב. המשפחה שהסתירה אותו הבטיחה לה שאם יקרה הגרוע מכל, הם יאמצו אותו וידאגו לו. בהמשך, הגרמנים ברחו מהעיר. "במהלך הלילה המחתרת קשרה סירים לרכבים של הגרמנים, וכשהם עזבו באמצע הלילה היה קונצרט בלתי רגיל וכל התושבים שמחו", סיפר נתן לימים. בין משחררי העיר היו חיילים פולנים. המשפחה שאצלה הסתתר נתנה לו דגל פולני והוא נופף בו לקראתם.

ב–1945 אמו באה לקחת אותו והמשפחה התאחדה מחדש. "אבא שר שירים חסידיים, אכלנו גפילטע פיש וגילינו מחדש את המטבח היהודי", סיפר. לאחר קום המדינה עלו לישראל. "הגענו לחיפה. ראינו את הכרמל שטוף השמש. אחרי בלגיה, ששם יורד גשם כל הזמן ואפור, היתה לנו התרוממות נפש", אמר. המשפחה גרה בתל אביב. נתן שירת בצבא ואחר כך למד מינהל עסקים בלונדון, ושיווק וניהול בבית הספר הגבוה למסחר בפאריס. בחוף הים בתל אביב הכיר את אשתו לעתיד, גלעדה. יום אחד הם צפו בטלוויזיה והיא אמרה לו: "הנה אבא שלי". רק אז הבין כי בת הזוג שלו היא בתו של יצחק שמיר.

מקור וקרדיט : עופר אדרת , " אחרי מות"

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *