בעקבות הילדים האבודים

336

 

 שני אלבומים בארכיון הציוני מגוללים את סיפוריהם של  מי שאיבדו את משפחותיהם בשואה וגדלו בין נכרים. ארגונים יהודיים עמלו להחזיר את הילדים לחיק העם היהודי ותיעדו את מעשיהם באלבומים.

בארכיון הציוני שמורים שני אלבומים יוצאי דופן בעלי כריכה חומה ודפים שחורים אשר מהם ניבטים פניהם התמימים של יתומים קטנים שנותרו בפולין ללא משפחותיהם. תוך כדי הזנת מידע של פריטי ארכיון לקטלוג הממוחשב התגלו האלבומים הייחודיים המתעדים את מיזם איתורם של ילדים יהודים שנותרו בחיים לאחר השואה ואת הבאתם לארץ ישראל.

במהלך המלחמה הוסתרו ילדים רבים במשפחות נוצריות, בבתי יתומים ובמנזרים. היו שעשו זאת תמורת תשלום, והיו שרק רצו לסייע לאחר בעת סכנה. חלקם כיוון שנכמרו רחמיהם על הילדים היהודים וחלקם כיוון שהאמינו שגידולם כנוצרים הוא מעשה טוב. עם סיום המלחמה נותרו הילדים במקום מסתורם ללא הורים או קרובי משפחה. הבית שבו שהו היה הדבר היחיד שהכירו, והם נקשרו למשפחה שהסתירה אותם ואף הרגישו שייכות לנצרות.

לאסוף את השברים

ניצולים ששרדו את השואה ונציגי היישוב שהגיעו לאירופה אחרי המלחמה התקשו לקבל את הישארותם של ילדים יהודים במשפחות נוצריות ובמוסדות נוצריים, דבר שהוריהם היו בוודאי מתנגדים לו אילו נותרו בחיים, ולפיכך החלו התארגנויות שונות לאיתור ילדים שהוסתרו ולהעברתם למוסדות יהודיים בפולין עד שתתאפשר עלייתם לארץ ישראל.

הארגון המרכזי שהוקם לאיתור ולפדיון ילדים נקרא 'הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים'. הוא החל לפעול בנובמבר 1946 בהובלתו של אריה שריד, שליח תנועות הנוער החלוציות. הוועד הנבחר כלל נציגים של תנועות נוער שונות ופעל מהעיר לודז' – המרכז היהודי העיקרי בפולין לאחר המלחמה. הארגון טיפל גם בילדים יהודים שהגיעו במהלך המלחמה לברית המועצות והוחזרו לפולין במסגרת הסכמי הרפטריאציה בין שתי המדינות. ילדים אלה התחנכו במוסדות חינוך סובייטיים ופולניים והיו מנותקים לחלוטין מחינוך יהודי. פדיון הילדים והקמת מסגרות מיוחדות שיטפלו בהם רפואית ונפשית דרשו ממון רב, והארגון קיבל לצורך פעילותו תרומות מההסתדרות הציונית ומהג'וינט.

איתור הילדים לא היה פשוט. היו מקרים שהמסתירים הביאו את הילדים לקואורדינציה הציונית מיוזמתם במטרה לקבל תשלום, אך היו כאלה שלא רצו לוותר על הילדים ואז נאלצו אנשי הארגון לפנות לערכאות משפטיות. בעיה נוספת הייתה שהילדים עצמם לא זכרו כי הם יהודים ולעתים אפילו לא ידעו את שמם המקורי כיוון שהוסתרו בגיל צעיר מאוד. פעילי הקואורדינציה היו צריכים להכיר את התושבים המקומיים היטב כדי לגלות היכן הוחבאו ילדים ולנסות לחלץ אותם בדרכים שונות, לעתים גם כאלה שהיו בתחום האפור של החוק.

בארכיון מצויים שניים מהאלבומים שהוכנו על ידי הוועד המרכזי של הקואורדינציה וניתנו בהקדשה למוסדות שונים. על דפי האלבומים, המעוצבים בקפידה, מודבקות תמונות פורטרט של ילדים שאותרו על ידי פעילי הארגון, לעתים בליווי תעודות המגוללות את סיפורם, ולצד כל תמונה מופיע תיאור ביוגרפי קצר שנכתב ביידיש בכתב יד והתאריך שבו הילד אותר – או 'נגאל' כפי שכינו זאת אנשי הארגון. באלבומים מובאים גם תצלומים מחיי הילדים לאחר שעברו למוסדות הקואורדינציה בפולין.

 מקור וקרדיט : הארכיון הציוני המרכזי

דף מתוך האלבום: תעודת לידה של ריסיה אדלר עם תמונתה. הכיתוב בצד מפרט שהילדה נמצאה אצל משפחה ארית. נולדה בשנת 1938 בוורשה. ההורים, משה וביילה, נרצחו בגטו ורשה. הילדה התנצרה ואותרה ב-17 לאוגוסט 1946 (PHAL\1618432)

 

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *