ברנקו לוסטיג נולד בשנת 1932 באוסייק שבקרואטיה (באותה עת ממלכת יוגוסלביה) למשפחה יהודית קרואטית. אביו עבד כמלצר הראשי בקפה סנטראל, אוסייק, אמו הייתה עקרת בית. בניגוד להוריו, סבו וסבתו של לוסטיג משני הצדדים היו דתיים, והוא הלך עמם בקביעות לבית הכנסת.
בהיותו ילד, במהלך מלחמת העולם השנייה שהה במשך שנתיים באושוויץ וברגן-בלזן. רוב בני משפחתו נספו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה, בכללם סבתו שנרצחה בתאי הגזים ואביו שנרצח בצ'אקובץ' ב-15 במרץ 1945. אמו של לוסטיג שרדה את השואה והתאחדה מחדש עמו אחרי המלחמה. ביום שחרורו שקל לוסטיג -30 ק"ג.
הקריירה הקולנועית
בשנות השמונים עבד לוסטיג על המיני-סדרה "רוחות מלחמה" (1983) ועל המשכה "מלחמה וזיכרון" (1988), שתיהן התבססו על ספריו של הרמן ווק. הוא היגר לארצות הברית ב-1988.
לוסטיג זכה בפרס האוסקר הראשון שלו ב-1993 עבור הפקת הסרט "רשימת שינדלר", המבוסס על הרומן פרי עטו של תומאס קנילי (שמבוסס על סיפור חייו של אוסקר שינדלר, תעשיין גרמני שהציל מאות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה). הוא זכה בפרס האוסקר השני שלו ב-2001, עבור הפקת הדרמה האפית "גלדיאטור", המספרת על מאבקי כוח בקיסרות הרומית. סרטים הוליוודיים מרכזיים אחרים עליהם עבד לוסטיג כמפיק כוללים את "פיסמייקר" (1997), "חניבעל" (2001) ו"בלאק הוק דאון" (2001).
לוסטיג זכה בעיטור הדוכס טרפימיר (Order of Duke Trpimir), מידי הנשיא פרניו טוג'מן על מפעלו הקולנועי. ב-2008 הוא היה לקולנוען הראשון והשני מעולם האמנות (ביחד עם ולדימיר נאזור, שזכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסטת זאגרב).
ב-2008 סייע לוסטיג לייסד את חברת הפקת הסרטים העצמאית Six Point Films שמטרתה להפיק "סרטים עצמאיים משמעותיים ומעוררי מחשבה."
מוזיאון לוס אנג'לס לשואה העניק לברנקו לוסטיג תואר כבוד בשנה השנייה של ארוחת הערב השנתית שלו ב-8 בנובמבר 2009 במלון בוורלי הילס על מחויבותו ארוכת השנים לחינוך לזיכרון השואה.
1