סיימתי לקרוא את הספר המרתק:
יוחנן פיין
נער עם כינור
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008
מכיוון שלא היה בכוחו של יונאס פאולאוויצ'יוס הליטאי להציל את כל יהודי קובנה , הוא החליט להציל את רוחו של העם היהודי. כך, התהוותה בביתו ובמקומות המסתור שהכין מעין תיבת נוח ובה הוסתרו מהנדס יהודי, רופאים יהודיים ונער בן ארבע-עשרה עם כינור.
סביב מוקד זה נרקם סיפורו האוטוביוגרפי של יוחנן פיין, נער עם כינור, המספר את קורותיו, קורות משפחתו, וסיפור גבורתה של משפחת פאולאוויצ'יוס.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בקובנה (ליטא) כ-37,000–40,000 נפש — כרבע מכלל תושבי העיר — והייתה מרכז תרבותי, תורני וציוני משגשג. בתוך שלוש שנים של כיבוש נאצי (1941–1944) הושמדו כ-95% מיהודי העיר, ברוצחנות ששילבה כוחות גרמניים ומשתפי פעולה ליטאים מקומיים.
ב-1 באוגוסט 1944 שוחררה קובנה. בין החורבות נמצאו כ-90 יהודים שהצליחו לשרוד במחבוא. בסך הכל שרדו מהקהילה כולה כ-2,000–3,000 נפש — רובם ניצולי מחנות הריכוז בגרמניה, פרטיזנים שלחמו ביערות רודניקי, או ילדים ספורים שהוברחו מהגטו והוחבאו אצל משפחות ליטאיות חסידות אומות העולם.
אחד מאותם ילדים שהוברחו מהגטו והוסתרו אצל משפחות ליטאיות היה יוחנן פיין .
מתוך הספר :
" ירדתי בזהירות לבור המסתור . הרמנו לוח ויונאס הורה לי לרדת בסולם ולהחזיר מבפנים את הלוח למקומו . " שם תמצא מזרן ושמיכה " , ועזב אותי לנפשי . ישבתי בקצה הסולם והרהרתי אודות גורלי המר " לבלות את ימי בתוך בור . מה שהפחיד אותי עד מוות לא היו הקולות שבקעו מהרחוב , צעקות השומרים הגרמנים וטרטור מנועי המשאית , אלא ציוץ העכברים. אין לתאר פחד נורא מזה" ( עמוד 76)
הימים נקפו . מה עובר על נער בבור חשוך , במקום שאפילו אי אפשר ליישר בו את הגב ? הפחדים המחשבות , הסבל שלא יתואר . פיתחתי חושים . למדתי להבדיל בין צעדיו של אדם חמוש לבין הילוכם של סתם אנשים . שמעתי את דברי המשוחחים ברחוב , שהרי התחבאתי בבור המסתור ממש בסמוך לרחוב הראשי .
כך חלפו השעות והימים מתחת לפני האדמה . לא רחצתי את פני ואת גופי שהיה לפצע אחד גדול . הכינים אכלו את בשרי , והכותנת נדבקה לגופי והייתה ספוגה בדם קרוש " ( עמוד 77).
שעות היום היו קשות מנשוא ישבנו נשענים בגבנו אל קיר המחבוא וכפות רגלינו המקופלות נוגעות בקיר שמנגד. אברינו התאבנו , מדי פעם שינינו את תנוחת הישיבה, כרענו על ברכינו, רבצנו על שוקינו כשרגלינו מקופלות תחתינו , ושוב חזרנו לשבת בבור המסתור , לרוב היינו תשושים ועייפים, צונחים לתרדמה על רצפת המחבוא , איש לצד רעהו , איש בתוך רעהו עד רדת הערב ".
בערב הובא האוכל לבור המסתור , מתחת לבית של יונאס פאולאוויצ'יוס הליטאי .
"לכל אחד מנת לחם וקערת מרק אחת לכולנו , ממנה אכלנו לפי התור , כל אחד בכפו . האוכל היה דל , רעבנו . בלילה , כאשר השקט סביב הופרע רק מהדי היריות והפיצוצים, הינו יוצאים אל בין עצי הפרי , עושים את צרכינו מיישרים את אברינו ונושמים אוויר צח מלוא הריאות . לא שהינו זמן רב בחוץ , החשש שמא תבחין בנו עין זר הבריח אותנו מיד אל מתחת לפני האדמה. כך נמשך הדבר ימים ולילות רבים ( עמוד 82 ) .
אודות יונאס פאולביציוס הליטאי
קישור לויקיפדיה
0
