בתי ספר ופעולה למען הילדים בגטו וארשה

744

"בשלהי 1940 החלו המחנכים היהודים נותנים דעתם על חינוכם של הילדים היהודים, אולם החינוך ברוב הגיטאות היה אסור.

השלטונות הגרמניים התירו זמן מה פתיחת בית ספר יהודי במתכונת כיתות יסוד ראשונות, אולם גם בתי הספר הליגאליים , שפעלו בחסותם של היודנראטים , ימיהם קצרים היו. ברוב הגטאות הגדולים פעלו בתי ספר חשאיים או ליגאליים-למחצה, כלומר , מוסווים כמפעלי עזרה סוציאלית. "

בווארשה ובגיטאות אחרים התפתחה צורת-למידה , שכונתה לימוד ב"קומפלטים" . מורים מבתי ספר תיכוניים שנסגרו היו עוברים בבתים פרטיים ומלמדים בסתר, בקבוצות קטנות , בנות 4-8 נערים ונערות. והנוער למד, על אף הפחד , הרעב, המגפות והמצודים של הגרמנים , שהיו מעשי יום-יום.

התלמידים אף התכוננו לבחינות, יתרה מזו, בשנים 1940-1941 אף נערכו התייעצויות מורים , ונידונה תכנית-לימודים. היו מחנכים יהודים שעיבדו תוכניות-לימוד, ואף מערכת שעות ללמידה בבתי-הספר שבגיטו. לציון מיוחד ראויה גימנסיית-המחתרת של תנועת "דרור" שפעלה בגיטו ווארשה מאוגוסט 1940 עד הגירוש הגדול. כאשר נוסדה הגימנסיה היה מספר תלמידיה – 3 ומספר מוריה – 7 , אולם בשנת 1942 הגיע מספר תלמידיה ל-120, ושל מוריה ל-13.

הגימנסיה כללה 2 כיתות  "ליציאום" ( כיתות הכנה לתיכון) ,  את כל כיתות הגימנסיה ואת כיתות ד'-ו' של בית ספר יסודי . רוב מוריה ותלמידיה של הגימנסיה  המחתרתית בווארשה היו חברי התנועה ופעילי הארגון היהודי הלוחם. בוגריה  לקחו חלק בפעולה הציבורית-חינוכית בגטו , ורבים מהם נספו במרד. עם מורי הגימנסיה נמנה המשורר יצחק קצלנסון, שלימד תנ"ך וספרות עברית.בין מארגני הגימנסיה היה מרק פולמן , איש הארגון היהודי הלוחם, ששימש בה כמורה למתמטיקה , ומנהלה היה הביולוג חיים זלמנובסקי.

במעון בית-ספר יסודי לשעבר ( ברחוב נובוליפקי 68) פעלה גם גימנסיה "תרבות" , שמנהלה היה ד"ר נתן  ע.ק. הגימנסיה פעלה במשך שנת 1942 וסיימה את שנת הלימודים בבחינות ובחלוקת תעודות לתלמידים.

גם המטבחים הציבוריים להזנת הילד מיסודה של חברת "צנטוס"  היו , למעשה, בתי ספר מוסווים, שבהם קיבל הילד היהודי , נוסף על צלחת המרק ועל מנת הלחם , גם שיעורים במקצועות המקובלים בבתי-הספר, קצת בידור ומרגוע לנפשו, העייפה מחיי הזוועה של הגטו. בפעולת "המטבחים"  השתתפו חברי תנועת נוער – במשחק , בשירה , בסיפור ובקריאה בצוותא.

אולם כל מאמצי הציבור המאורגן להציל את הילד היהודי מכליה לא עמדו בפני מכונת ההשמדה הגרמנית : הרעב והמגפות קצרו את קצירם.

הסיבה העיקרית למיתת הילדים – הרעב.

באו ימי הגירוש הגדול ( 22 ביולי – 12 בספטמבר 1942)  וילדי גטו ווארשה – אלו שהיו להם הורים ואלה שהושלכו לרחוב – נספו בתאי-גאז בטרבלינקה

מקור וקרדיט :

שרה נשמית , מאבקו של הגטו ,מפעלי תרבות וחינוך בע"מ , תל אביב 1968

0

תגובות

  • אמא שלי היתה בת 10 בשנת 1939. היתה בגטו וורשה עד חיסולו הסופי – עדיין ילדה, עוד לא נערה. אין לי מושג האם "למדה", האם היתה במסגרת נוער כלשהי. מעולם לא סיפרה וכבר שנים רבות איננה איתנו….
    כל פירור מידע על "בתי ספר" במסתור בגטו ורשה חשוב לי.

    רחל פז 6 בינואר 2019 14:38

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *