הגרמנים הגיעו במפתיע , ברוניה , בת 15 וחצי והילד רישיו בן 9 .

250

אביהם של הנערה ברוניה, בת ה14 ורישיו בן ה9 נפטר בגטו וורשה ממחלת הטיפוס.

אימה התאבלה קשות ולא יכלה לדאוג להם . במצב טראומטי זה הם קיבלו עזרה מפתיעה ותמיכה חומרית ונפשית מהדיירים שהתאכסנו בדירתם בגטו וורשה.

בקיץ 1942 החלו הגירושים מוורשה. הדיירים  היהודים המסורים הפכו לידידיהם הנאמנים ולקחו אותם תחת חסותם. הם צורפו למפעל גרמני כעובדים "פיקטביים"  , מה שאיפשר זכות קיום. רק לרישיו בן התשע לא הייתה זכות להתקיים. הילדים היו הראשונים להישלח למחנות המוות.

מדי פעם הגרמנים ערכו חיפושים במפעלים ולקחו איתם את הילדים למקום לא ידוע. הורי הילדים התארגנו לקראת ביקורים כאלה. כשהיו מתריעים על בואם, כל הילדים הוסתרו מייד. גם לוטה , אמו של רישיו, הייתה מודעת לסכנה ומייד הייתה מחביאה את בנה במקום מוגן.

חייו של רישיו, הילד בן התשע היו נתונים בסכנה מתמדת. פעמים רבות הצליחו להצילו, אבל לא ביום הנורא ההוא כאשר הגרמנים הגיעו במפתיע.

לוטה ואימהות אחרות לא הספיקו להסתיר את ילדיהן. הייתה מהומה רבתי וילדים נלקחו בכוח מזרועות אימותיהם, לרוב הצטרפו האמהות לילדיהן. כאשר לקחו את הילד רישיו אז גם לוטה אימו החליטה ללכת איתו.

הנערה ברוניה הצטרפה לאימה ולאחיה. לקחו אותם לכיכר המשלוחים והכניסו את כולם לרכבת . הם הגיעו למחנה המוות בטרבלינקה .

ברוניה הייתה בת חמש-עשרה וחצי. רישיו היה בן תשע וחצי.

מקור וקרדיט :

הלינה אשכנזי -אנגלהרד , היא לא ידעה את שמה, הוצאת המחברת, 2012

 

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *