ההישרדות של אידה ז"ל , בת 15 באושוויץ

222

לזיכרה של אמא-סבתא אידה ז"ל, שהלכה השנה לעולמה. ולזיכרו של אבי,דוד שרפאייזן ז"ל,יליד ווארשה,ששרד את השואה.יהי זיכרם ברוך. אמא אידה,ממשפחת איצקוביץ ודוידוביץ, מהכפר קריבה שבקרפטים.

אמא,

בכל שנה באביב, את ניזכרת עם דמעות, בפסח האחרון בביתך,בקרפטים. סיפרת לי, שבבית כבר נצבעו הקירות ומורקו הפינות, בוער החמץ, ניקנו הבגדים החדשים, והושלמו התבשילים לערב החג.

ואז בפסח של שנת 1944, תמה ילדותך ואת בת 15 בלבד. יד אכזרית תלשה אותך מביתך, עקרה את משפחתך ואת כל יהודי הכפר, ואסרה אתכם בגטו. ללא הסבר וללא מענה. מבני-חורין,הפכתם באחת, לנרדפים,לפליטים מוכים. נכלאתם בצפיפות ברכבות, והובלתם לאושוויץ.

ובאושוויץ, רגע לפני הסלקציה, חזרת לרכבת כי שכחת שם שמלה ,ואיש טוב לחש לך באידיש: "תגידי 18".וכך בשובך לשורות המיון האכזרי,פנית לשורת המבוגרים שהופנו לעבודות הפרך..

… לימים הבנת כי "תגידי 18" באידיש, כיוון אותך לחיים.

מרגע זה – נותרת בגפך,בעולם הרשע, ואת בכלל עוד ילדה צעירה. ומאחורייך רק מספר שנים מועט של השתייכות למשפחה אוהבת, חיים תוססים עם שכנים קרובים, ומשחקי-ילדות עם חברות מבית-הספר.

שרדת את עבודות הפרך בחפירת תעלות, הוצאת סלק מהאדמה, בקור מקפיא וברעב. שרדת את "צעדת-המוות", בה הובלת יחפה בשלג,רעבה,וללא כסות.

סיפור חייכם, שלך ושל אבא דוד ז"ל,ששרד שנים של קור,מחלות, ורעב ברוסיה,לאחר בריחתו מווארשה- הינו חלק בלתי נפרד ממני וממשפחתי.

ניצבות לפנינו שאלות ללא מענה. כיצד עשיתם את הבלתי אפשרי. איך שרדתם ? איך ממשיכים עוד יום ללא מזון,ברעב מטריף, איך שורדים את עבודת הפרך בקור המקפיא ללא בגדים וכסות הולמים, וכיצד סופגים שוב ושוב את הניכור והשנאה שהופנתה אליכם ???.

והנה את כאן איתנו, נושאת עליך את הצלקות מאז, שומרת בקרבך את התלאות והזוועות,ונזכרת בילדות שאבדה, בהורים ובאחים שנספו ובחורבן של קהילה שלמה. ולנו – נותר רק להקשיב ולהאזין.

את אמא, סבתא אידה שלנו- גיבורה אמיתית. איך מן העפר צמחת כשושנה . את ואבא נלחמתם ברשע-ויכולתם לו. מתוך ההריסות הקמתם בית ומשפחה בקבוץ בית-השיטה, במדינת ישראל.
אנו- לא נשכח. תמיד נזכור ונזכיר.

אורה (רשף) גורן
יום השואה 2019

מקור וקרדיט : קבוצת הפייסבוק דור שני לשואה

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *