ההצלה של אסתר פרידמן , בת 12, ע"י אמו של בני גנץ במחנה ברגן בלזן

148

אסתר פרידמן היא ילידת הונגריה. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ועם כיבוש הונגריה על ידי הנאצים בראשית 1944 , החלו צעדים נגד האוכלוסייה היהודית. במהלך החודשיים שלאחר הכיבוש רוכזו יהודי הונגריה בגטאות, והנאצים החלו לשלחם לאושוויץ. אסתר, בת 12 ,נשלחה אף היא לאושוויץ באפריל 1944 – בחג הפסח. היא נפלה קורבן לניסוייו האכזריים של ד“ר מנגלה. לאחר שהוזהרה ע“י רופאה מהונגריה, ברחה והצטרפה לקבוצה שעברה סלקציה. היא עברה את הסלקציה

והחלה לעבוד במפעל מתכת. לקראת מפלת הנאצים הועברה אסתר, יחד עם קבוצה של 500 בנות נוספות, למחנה הריכוז ברגן-בלזן. התנאים הקשים בברגן-בלזן הביאו לכך שהיא חלתה בטיפוס, וכשמצבה הידרדר היא הושלכה אל ערימת הגופות. מי שהצילה אותה אז הייתה מלכה, אמו של הרמטכ“ל דאז בני גנץ. היא הוציאה אותה מערימת הגופות.  אסתר הייתה חולה מאוד ואינה זוכרת דבר. היא שמעה את הסיפור רק כאשר באה לנחם את מלכה על מות בעלה, אביו של בני גנץ .

בסיום המלחמה עברו השתיים לבית חולים בשוודיה ונשארו שם, עד שעלו לארץ בספינת המעפילים ”חיים ארלוזורוב“

אסתר הייתה בת 16 כשהגיעה לארץ, והצטרפה לכפר הנוער החקלאי ”מקווה ישראל“ ובגיל 17 התחתנה עם שמואל, גם הוא ניצול שואה. במשך שנים עבדה כגננת, ואחר כך עבדה עם בעלה שהיה סוכן ביטוח.

הקשר בינה לבין מלכה גנץ נמשך שנים לאחר שהגיעו לארץ. הן דיברו בתדירות גבוהה בטלפון ונפגשו אחת לחודש. אסתר נהגה לכנות את מלכה – ”וסרי“ על שם שחקנית הונגריה יפת-תואר, ומלכה כינתה את אסתר ”קיש אולגה“ – אולגה הקטנה

לאסתר 3 ילדים, 17 נכדים ו-24 נינים. בעלה שמואל נפטר לפני 11 שנים. היא סיפרה שתמיד הרגישה כי מלכה שומרת עליה – מאז היום שבו הצילה אותה בברגן-בלזן. הרמטכ“ל  דאז בני גנץ שוחח עם אסתר, שהראתה לו תמונות מהתקופה שלאחר השחרור

הרמטכ“ל: ספרי לי עליה ועלייך, ילדה קטנה בתוך טירוף כזה

אסתר: היא הייתה היחידה שעמדה על הרגליים. היא סיפרה לי שהיא הצילה אותי. הייתי חולה, והיא העבירה אותי לאמבולנס כשהבריטים הגיעו.

הרמטכ“ל: כשאני ראיתי אותה בסרט השחרור היא בקושי הלכה בעצמה. האמת היא שהתמונות וכתב-היד מוכרים לי. אף פעם לא שמעתי את הכינוי שלה – ”וסרי“. אני לא הכרתי את הפרטים המדויקים של הסיפור. לנו, הדור הצעיר, דור ההמשך, לילדים שלנו, חשוב שנלמד מהי גבורה. איך מתגברים וממשיכים. ההיסטוריה שלנו היא תזכורת שמראה מה זה קשה באמת. אני שמח שיש את המיזם הזה שנקרא ”פרח לניצול“, שנעשה בצה“ל יחד עם הרבה שותפים אחרים. השורשים שלנו הם לא באירופה, הם פה. את דוגמא חיה למה זו גבורה. הסיפור שלנו, בסופו של דבר, בנוי מסיפורים אישיים רבים. התרגשתי לשמוע את הסיפור שלך ושל אמא. אסתר: אני חושבת על עצמי כדור אחרון לשואה, אבל גם דור ראשון לגאולה "

מקור

 

 

0

תגובות

  • מרגש כל כך
    בדיוק הבוקר נזכרתי במילה קישלין

    אסתר 24 בנובמבר 2019 18:46
  • חובה עליונה לתעד
    למען הדורות הבאים
    אני דור שני ולא מכיר מספיק
    אמי זל ניצולת אושויץ ומיידנק

    משה גולדברג 25 בנובמבר 2019 7:45
  • גם אימי הובלה לברגן בלזן ולאושויץ בטרנספורט מהונגריה.

    אסתר כהן 1 בדצמבר 2019 9:06
  • סיפור מרגש מאוד.
    כחברה בקהילת יהדות הונגריה המפוארת ממליצה לכל הקוראים לבקר ב'מוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית' הנמצא בצפת.

    יעל מיליגר 8 בדצמבר 2019 18:29

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *