הילדה בסוודר הירוק

325

הילדה בסוודר הירוק , קריסטינה חיגר , הוצאת דני ספרים , 2012

לפעמים, דווקא הסיפורים שנראים ממבט ראשון פחות הרואיים, משאירים רושם עז על הקורא וכך קורה בספר “הילדה בסוודר הירוק” בהוצאת “דני ספרים”.

סיפורה של קריסטינה חיגר הוא אחד מאלה. זהו סיפורה של ילדה בת 7 שהסתתרה בתוך תעלות הביוב במערכת העירונית של לבוב שבפולין.

משפחת חיגר ירדה לביוב כקבוצה ושם שהתה 14 חודשים, עד שחזרה לראות אור יום.

התנאים האיומים עימם התמודדו חברי קבוצה כללו הליכה בתוך צינורות בקוטר 40 ס”מ מדי יום, כדי להצליח לאסוף מעט מי שתיה ממזרקה שטפטפה דרך החורים. מגורים יומיומיים לצד עכברושים וחולדות, שטפונות באביב של מי שלגים שגבו חיים יקרים של הדוד שטבע ועוד.

הניסים בהצלתה של המשפחה הובלו ברובם ע”י לאופולד סוחה – פולני קתולי שבא לבקר בביוב ולעזור באופן קבוע.

מלבד התנאים הפיזיים הקשים היה על המשפחות להתמודד עם חוסר הפרטיות, חוסר היכולת לראות אור שמש ולשחק ומצבי רוח המשפיעים על כל חברי הקבוצה, במין אינטימיות שנכפתה עליהם.

רק לאחר שהרוסים שיחררו את האזור, יצאו בני המשפחה אל האור ומאוחר יותר עלו לארץ.

היום, קריסטינה היא רופאת שיניים בגמלאות המתגוררת בארה”ב.

הספר “הילדה בסוודר הירוק” שייך לספרות תעודה שנכלל בזרם הספרות העכשווית המוגדר כספרות השואה. שם הספר מתייחס לאיקונה של סיפורי השואה והגטאות שאנחנו זוכרים מסרטו של סטיבן שפילברג “רשימת שינדלר”. הוא מרמז את דמותה הסמלית של הילדה במעיל האדום שמופיעה בסרט.

קריסטינה חיגר היא אותה הילדה בסוודר הירוק ששרדה את השואה יחד עם אחיה והוריה בתעלות הביוב בעיר לבוב.

עלילתו של הספר פשוטה: ילדה בת שש ממשפחת סוחרים יהודית עמידה, חיה עם הוריה בעיר לבוב (היום לביב, ביידיש לעמבערג) חיים מאושרים של ילדה מפונקת. יש לה סבים, בני-דוד, בגדים יפים ואפילו בית בובות מפואר שסבתא הביאה בשבילה מהעיר וינה. כל זה נלקח ממנה וממשפחתה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. קודם, נכנס לעיר הצבא האדום, שמנשל את המשפחה מרכושה הפרטי ומכבודה. אחר כך באים הנאצים ומתחיל הפרק האיום של הגטו.

זה לא סיפור בדיוני וזאת לא פרוזה ברמה הגבוהה ביותר. זאת עדות דומה למאות אלפי עדויות שנמצאות במכון “יד ושם” ובארכיונים שונים בעולם. מהפרוזה מהסוג הזה לא מצפים לתפניות ונקודות שיא מתוחכמות. למרות זאת, יש רגעים שאי אפשר לחדול מקריאה, כיוון שהמצבים המתוארים בספר קשים לעיכול. למרות הכל המחברת שואפת לא לזעזע את הקורא אלא להראות את השגרתיות גם בתנאים הקשים ביותר.

גם הרוע והאכזריות מקבלים בספר פן של שגרה: למשל רואים חייל גרמני שבא כמלאך המוות במצריים לקחת את כל הילדים של הגטו מהוריהם. אבל כשמתחילים לשוחח עמו כמו עם בן-אדם וכשמזמינים אותו לתה הוא הופך להיות איש ממוצע, שרק מבצע את ההוראות שנתנו לו המפקדים… באותו רגע מסתבר שלא חסרות לו גם תכונות אנושיות, הוא רעב כמו שאר האנשים. הכל בגדר האנושיות בספר, גם הלכלוך וגם האכזריות. ואין כל חדש תחת השמש למרות שאין הרבה שמש במקומות שהגיבורים נמצאים במשך העלילה.

מה שאמנם מיוחד בספר ומה ששובר את מבנה העלילה הטיפוסי הוא סיפור ההצלה של המשפחה.

משפחת חיגר יחד עם אנשים ספורים אחרים מצליחה לברוח בזמן חיסול הגטו ולהתחבא בתעלות הביוב של לבוב. וזאת בעזרתם של שלושה פולנים  תחילה עבור כסף ועם הזמן הם הופכים למלאכים בעיני היהודים המסתתרים. אחד מקבוצת עובדי מערכת הביוב, פולדק סוחה, בולט כגיבור נוסף של הספר. הוא דמות חזקה ביותר, מין מושיע.

המציל של אותם היהודים הוא לא צדיק מסדום. הוא שייך לעולם התחתון הצבעוני של העיר לבוב, ומסתבר שהיה גנב לפני המלחמה. כך שחוץ מכל המרכיבים הידועים של סיפור ההצלה יש עוד סיפור של פדיון נפש של הגיבור שהופך מגזלן לאיש ישר, שרוצה לפצות על חטאי הנעורים שלו דרך הצלת יהודים. כמובן עבור כסף, כי גם זה דבר אנושי.

“כן, אני זוכרת בבירור. חוויה מהסוג הזה היא דבר שנשאר אתך לכל החיים. אתה חי עם זה”, אמרה קרסטינה חיגר כשנשאלה עד כמה בהירים זיכרונותיה מתקופת ילדותה. “אפילו היום, כשרוב האנשים שאני זוכרת כבר אינם חיים, אני מרגישה שמה שקרה לפני שנים רבות התרחש בעצם רק אתמול”.

ערב מלחמת העולם השנייה היתה לבוב אחד המרכזים היהודיים הגדולים בפולין. כ-110 אלף יהודים התגוררו בה – שליש מאוכלוסיית העיר. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה היא נכבשה בידי הסובייטים. ביוני 1941 עברה טלטלה נוספת, כשהנאצים נכנסו אליה. בו ביום הוחל בביצוע אקציות ורציחות של אלפים מתושביה.

 על ליאופלוד סוחה , מפקח הביוב הפולני שהציל את המשפחה והסתיר אותם בביוב

לאופולד סוחה (פולנית: Leopold Socha; לבוב, 28 באוגוסט 1909 – 12 במאי 1946, גליויצה, פולין) היה מפקח במערכת הביוב בעיר לבוב, אשר הציל יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה מידי הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה האוקראינים. סוחה נעזר בהיכרותו המקיפה עם מערכת הביוב בעיר להחביא בה 21 יהודים ולספק להם אוכל, ביגוד ועיתונים. על פעולותיו להצלת יהודים בשואה הוענק לו תואר חסיד אומות העולם על ידי יד ושם. סרט הקולנוע “באפילה” מתאר את סיפורו.

ביוגרפיה

סוחה חי בשכונה ענייה של לבוב ועבד באחזקת מערכת הביוב עבור מחלקת התברואה העירונית. עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים, סוחה שזועזע ממעשי הזוועה של הגרמנים, התיידד עם מספר יהודים בגטו והחליט להציל 21 מתוכם. סוחה שיתף במעשיו את סטפן ורובלבסקי, עוזרו בעבודת אחזקת מערכת הביוב.

במהלך האקציה לחיסול הגטו, סוחה ראה יהודים מתקדמים במערכת הביוב לעבר מוצא הביוב לנהר. סוחה עצר בעד קבוצת היהודים מלהמשיך לעבר מוצא הביוב שם ארבו המוני סוכני גסטפו ושוטרים, והציע שיישארו בביוב, שם יוכל לסייע להם להתחבא. סוחה, אשתו ומשפחת ורובלבסקי סיפקו את צורכי ההישרדות של אותם יהודים במסתורם בתעלות הביוב במשך 13 חודשים. בתחילה היהודים שילמו למיטיביהם, אך מרגע שאזל כספם של היהודים, המשיכו סוחה ואשתו לשלם עבור המצרכים מכספם.

הסתרת היהודים בביוב לוותה באתגרים עצומים עבור כל המעורבים.

אחת הנשים היהודיות שהוסתרו בביוב, בשם ויינברג, הייתה בחודש האחרון להריונה כשנכנסה למסתור. התנאים הקשים בביוב הובילו למותו של תינוקה וכן למותה של סבתה הקשישה. קבירת הגופות הייתה משימה מסובכת עבור סוחה ועוזרו, ורובלבסקי. מספר יהודים אחרים שלא יכלו לעמוד בתנאי המחיה הקשים שבתעלות הביוב, עזבו את המסתור בחיפוש אחר מסתור אחר אך לא שרדו, וסוחה ועוזרו שמצאו את הגופות התמודדו בשנית עם הקושי שבקבירתן בחשאי.

סוחה הביא ליהודים עיתונים, ואף עזר להם לשמר את מסורתם בכך שהשיג עבורם ספרי תפילה יהודיים ולחג הפסח הביא להם שק תפוחי אדמה. גברת סוחה וגברת ורובלבסקי סיפקו בגדים עבור היהודים המסתתרים, ובמבצע מורכב ומסוכן קנו את מצרכי המזון עבורם.

עם שחרור לבוב ב-27 ביולי 1944, היהודים שניצלו חגגו עם מציליהם בבית משפחת סוחה. לאחר 13 חודשים, מתוך 21 היהודים שהוסתרו בביוב שרדו עשרה, בהם משפחת חירובסקי (חיגר), משפחת מרגוליס וציפורה הלינה וינד.

אחרי המלחמה, היגרה הלינה וינד לארצות הברית, נישאה לג’ורג’ פרסטון, ניצול מחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוואלד ונשארה בקשר עם מציליה. משפחת חירובסקי עברה להתגורר תחילה בקרקוב, אך ב-1957 עלו לארץ ישראל. בנם, פבל, שהיה בן 4 כשהסתתרו במהלך מלחמת העולם השנייה, נהרג במהלך שירות מילואים פעיל בישראל.

ב-1946, בעת שרכבו סוחה ובתו על אופניים, התדרדרה משאית סובייטית לעברם. לאופולד הדף את בתו בעזרת אופניו מדרכה של המשאית ובכך הציל את חייה, אך נהרג בעצמו. היהודים שהציל במהלך המלחמה חזרו ללבוב לחלוק לו כבוד אחרון על שסיכן את עצמו למען הצלתם.

ב-23 במאי 1978, הכיר ארגון יד ושם בלאופולד ומגדלנה סוחה כחסידי אומות העולם. ב-1981, הוכרו גם סטפן ורובלבסקי, עוזרו של סוחה ואשתו, על ידי יד ושם, כחסידי אומות העולם.

סיפורו של לאופולד סוחה ופעילותו להצלת היהודים מתואר בספר “הילדה בסוודר הירוק”, שכתבה קריסטינה חיגר, אחת מהיהודים שהציל סוחה. הספר היה הבסיס לעלילת הסרט “באפילה”, משנת 2011. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר באותה שנה.

מקור :מתעלות הביוב של הגטו לאוסקר

מקור 2

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *