הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה , מסרב לחזור לאימו שחזרה ממחנה ההשמדה

239

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה.

בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :

"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי שלי קרא לי להיכנס פנימה. כשנכנסתי, ראיתי במרכז הסלון אישה קטנה, שבעיני גם הייתה מכוערת. ובלי הכנה מוקדמת הוא אמר לי: ‘אנחנו לא ההורים שלך, זאת האמא שלך!’”.

“העולם נפל לי בבת אחת על הראש”, נזכר  האלוף במילואים יוסי פלד, האומללה ההיא, מקורבנות הניסויים של דוקטור מנגלה הידוע לשמצה, בבלוק 10 באושוויץ, סוף־סוף פגשה את התינוק שהשאירה מאחוריה, ואני לא נתתי לה לנשק אותי ולגעת בי”.

והיום?

“היום, אחרי שראיתי הרבה מעשי גבורה במלחמות, יכול להעריך את הגבורה של אמא שלי ושל אמהות אחרות במצב דומה שהעזו להפקיד את התינוקות שלהן בידי אנשים זרים. בכך הן נתנו לנו סיכוי לחיות ואולי בתת־מודע הן הבטיחו את המשך קיומו של העם היהודי. בעיני זאת גבורה שאין גדולה ממנה”.
לדברי פלד, בהיותו אצל המשפחה המסתירה, הוא חי כילד נוצרי לכל דבר. “בכל יום ראשון הלכנו לכנסייה, וזה היה משהו חגיגי ומאוד מרשים עם צלילי האורגן שליוו את התפילות”, הוא מספר. “לא היינו הולכים לישון בלי להתפלל לישו. ופתאום היה עלי להתנתק מכל זה ולהתחיל לחיות כיהודי”.

לאחר שנמסר כתינוק על ידי הוריו הביולוגיים, נאלץ פלד להיפרד גם מהוריו המאמצים. “כל חיי היו אז נטישה אחת גדולה”, הוא מספר. “אחרי שאמא שלי האמיתית לא הצליחה לגדל אותי בגלל המצב הפיזי שלה, היא נאלצה למסור אותי לבית יתומים יהודי גדול באנטוורפן. עד שהתרגלתי לחיים שם, הועליתי אחרי הקמת המדינה עם ילדים אחרים ארצה באונייה ‘קדמה’. בחיפה, שם נאמר לנו שנגיע לכפר הנוער ניצנים, צץ משום מקום יואל איגלינסקי, איש שלא הכרתי בכלל, הציג את עצמו כאח של אמא שלי ואמר: ‘יאללה, אתה בא איתי!’ לא להאמין כמה תהפוכות עובר ילד קטן אחד”.
כך מצא את עצמו הילד ג’פקה מנדלביץ’ מתמודד כעולה חדש עם הצברים החמודים והעוקצנים של קיבוץ נגבה. “בהתחלה חטפתי שם לא מעט מכות, כשלנו, אלה שבאו משם, קראו ‘סבונים’”, הוא מעיד. “לא הגעתי לסתם קיבוץ. נגבה היה סמל לגבורה במלחמת השחרור ולמעשה עצר את הצבא המצרי. אבות של הילדים שלמדו איתי נודעו כגיבורים, ואילו אבא שלי נשרף באושוויץ. איך יוצאים מזה? אז המצאתי לעצמי אבא גיבור, שנלחם עם מרדכי אנילביץ’ במרד גטו ורשה ונפל שם, אם כי נשרף באושוויץ."

מתי הפך ג’פקה מנדלביץ’ ליוסי פלד?

“בקיבוץ קראו לי בהתחלה יוסף, שמי העברי, אבל במלעיל. לפלד הגעתי בצבא. כשהייתי קצין בחטיבה 7 היה לנו מח”ט שמאוד הערכתי. שלמה להט היה שמו. הוא החליט שלא נסתובב בחטיבה עם שמות גלותיים. בחרתי בפלד, כי משהו שמצלצל כמו פלדה נשמע מרשים”.
“אגב, לא רק צ’יץ’ השפיע עלי בצבא”, מעיר פלד. “כשסיימתי את השירות בסדיר, כל מה שרציתי זה לחזור אל הצאן בקיבוץ. אז קרא לי הסגן הצעיר, המג”ד שלנו, מוט’קה ציפורי, לימים סגן שר הביטחון, שמאוד הוקרתי אותו, והציע שאשאר עוד חצי שנה. זו, כידוע, התארכה כדי 30 שנה”.
קיבוץ נגבה היה בית הספר שלך לישראליות?

“אם הצלחתי להגיע למשהו בארץ הזאת, זה היה בלי ספק בזכות האכסניה, החינוך והערכים שקיבלתי בקיבוץ נגבה”.

מה קרה לאמך?

“היא עלתה ארצה שנים אחרי, בהיותה מאוד חולה. הניסיון שלה להיקלט בנגבה לא צלח, ולא רק שלה. לכולנו היה קשה. הרי ‘כצאן לטבח’ נאמר עלינו, מה שלא היה אלא קשקוש אכזרי”.

האלוף במילואים יוסי פלד  שירת במשך 33 שנה בצה"ל, ובחמש השנים האחרונות לשירותו (מ-1986 עד 1991) שימש כאלוף פיקוד הצפון, בזמן שצה"ל שהה בדרום לבנון ונלחם בחיזבאללה.

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *