הילד שנמלט מבורות ההריגה

158

 עדותו של יוסף ויינברג , מצוות החופרים של בורות ההריגה, ליד קטוביץ.

"אנו מקבלים לידינו אתי חפירה, מכושים ומכשירים אחרים, ומריצים אותנו לחפור בור.  הגרמנים מאיצים בנו במקלות וביריות, לא נותנים לנו לנשום. יום קר בחוץ. תוך כמה ימים ישמש הבור גם לחופרים אותו.

ביום הרביעי לחפירה המפרכת השמש שולחת את קרניה הראשונות על השדה. כאשר מרחוק נשמעים ועולים קולות. בהתחלה זה נשמע כהמולה לא ברורה שבאה מן הצד. מאותו מקום בו המגדלים נוצצים אל מול השמים. ההמייה מתקרבת , מתחזקת, מתעצמת ומיד שומעים יללות קורעות לב. מן העיירה הסמוכה רצים אנשים בבהלה איומה. אין אנו מכירים אותם עדיין, אך על פי הצעקות אנו משערים שאלה קולותיהם של יהודים נרדפים.

גברים , נשים , ילדים ןזקנים נרדפים כאילו היו עדר. מכל העברים יורים, היהודים הראשונים מופיעים בשדה. אחריהם – המון רב . מעל תל האדמה החפורה רודפים אותם הגרמנים לתוך הבור. מכל עבר רודפים אחריהם צרורות כדורים ממכונות יריה.

אחדים מהנרדפים עוצרים , רוצים להשתהות, אך מיד הם נגררים עם ההמון שלוחץ עליהם מאחור. מי שנשאר נרמס תחת רגליהם . כולם חייבים להיכנס לבור, משום שאין דרך נסיגה.

ילד כבן שמונה-תשע, לבוש מעיל מתעופף ברוח ועינים מבוהלות, נעצר לרגע ומתחיל לרוץ הצידה, לעבר היער.  הכדורים רודפים אחריו ונופלים סביבו. הוא נעצר, פונה לכיוון אחר. אנשים אחדים ניתקים מההמון ומתחילים לרוץ אחרי הילד. הם נופלים מהכדורים, אך הילד ממשיך לרוץ ואינו נרתע. המרצחים הגרמנים משתעשעים עם הילד. נראה כאילו רוצים הם לשכוח את כל האחרים ויורים רק אחרי הילד, שרץ בזיגזג ואינו מפגר במרוצתו בין הכדורים. מעילו הקרוע מסתבך בין רגליו. הוא נופל . שוב מתרומם. ממשיך לרוץ. פתאום הוא מסתובב ומתחיל לרוץ למקום בו עומדים המרצחים הגרמנים. הכדורים תולשים מהילד את הכובע. הוא שוב נופל ונדמה שלא יתרומם עוד, אך מיד הוא קם וממשיך לרוץ ונעלם בין העצים .

היריות אינן פוסקות אבל הוא ניצל וממשיך לרוץ למעבה היער שם הסתתר היטב.

 מקור וקרדיט :

יוסף, ויינברג . דמעה ותפילה, הוצאת משרד הבטחון,  1981.

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *