המנגינה האחרונה של אברם (מוסיה) פינקנזון

312
פינקנזון נולד בעיר בלצי , בימינו בשטח מולדובה, לוולף ופניה פינקנזון. מילדותו למד נגינה בכינור . 
כשהיה בן חמש, העיתון המקומי כתב עליו כעל ילד-פלא, וניבא לו עתיד מוזיקלי מזהיר. ב1941, בעת שהגרמנים פלשו לברית המועצות, נאלצה משפחת פינקנזון לברוח לעומק המדינה, והגיעה למחוז קרסנודר, לאוסט-לבינסק.
אביו, שהיה רופא מנתח, התקבל לעבוד בבית החולים הצבאי במקום. פינקנזון עלה לכיתה ה'. הוא הרשים את מוריו וחבריו לכיתה בידיעותיו ובתחומי העניין שלו. הוא חלם להפוך למוזיקאי מצליח. בין היתר ניגן לפצועים בביה"ח וביצע את המנגינות האהובות עליהם.
ב1942 כבשו כוחות גרמניים את האזור. משפחתו, כולל סבתו וסבו וקרובים נוספים, נעצרו כיהודים
 
יחד עם יתר היהודים מהעיירה הם הובלו להוצאה להורג על גדת הנהר קובן.
כשהגיעו למקום ביקש מוסיה לנגן בפעם האחרונה וקיבל את אישור הגרמנים. הוא החל לנגן את"האינטרנציונל .
" הנאצים הרגוהו במקום.

 

מעשהו של פינקנזון הנער, הפך לאחר מלחמת העולם השנייה לסמל ולמופת בברית המועצות, לגבורה מול הפשיזם. 
 
שתי אנדרטאות הוקמו לזכרו וסיפורו סופר בין בתי הספר והפיונירים.
בהשראת הסיפור על פינקנזון הציג הבמאי פדריקו פליני בסרטו זיכרונות קטע שבו גרמופון משמיע נגינת כינור של האינטרנציונל ממגדל הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד להשמדתו.
מקור המידע
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *