הנער פתחיה פייג , בן 15 , מאושוויץ לאל”מ בחיל הקשר

130

מאתפתחיה פייג (paul) פייג

ארץ לידהצ’כיה

“שמי הוא פתחיה פייג, נולדתי בצ’כוסלובקיה בעיירה קווסי בשנת 1928. המקור של שם המשפחה פייג הוא מרומניה והונגריה. כשנולדתי קראו לי Paul (שמי הלועזי) אבל שמי העברי היה פתחיה (אני מאד אוהב את השם הזה). להורים שלי היה כל בו שקראו לו “פייג לאזר” בעיירה שלנו. כשהייתי בן 15 הגרמנים אספו אותנו בגטו בכפר קווסי היה ערב פסח הגרמנים התנפלו אלינו באמצע הסדר והתחילו להרביץ מכות לכולם. אני הצלחתי לברוח מהדלת האחורית יחד עם האח הקטן שנולד לפני מספר חודשים. אבא שלי לא הצליח לברוח וקיבל מכות “רצח”. לאחר שהרביצו לכולם הם עזבו את המקום.

אחרי יומיים 3 שיחררו אותנו. זו היתה החוויה האנטישמית הראשונה שחוויתי. כעבור שבועיים דפקו באמצע הלילה ועצרו את כל היהודים (את כל משפחתי) והביאו אותנו ברכבת לגטו גדול שקוראים מטאסולקו שם אספו את כל היהודים מכל הגזרות. הגטו היה כ 30 אלף איש. שם היינו בחוץ כמה ימים תחת גשם. אחרי 10 ימים אספו את כולנו והובילו אותנו ברכבת למחנה השמדה אושוויץ בירקנאו. הנסיעה לקחה 3 ימים ובכל קרון היו 75 איש שהקרון נועד ל35 אנשים (זה היה קרון לבהמות).

בקושי נשמו שם ובקושי נתנו לנו אוכל, (בתחילת הנסיעה נתנו לנו קצת אוכל לכל המסע שערך כ-3 ימים). היו כמה שמתו בדרך.

באושוויץ עשו סלקציה ילדים לחוד נשים לחוד וגברים לחוד. את כל הילדים שרפו. (אני הייתי בן 15 ואמרתי שאני בן 19). כשירדנו מהרכבת אסירים יהודים מפולניה שעבדו שם בניקיון אמרו לנו: “אתה תגיד שאתה בן,   18-20 כדי שלא ישלחו אותך למשרפות”. היה שם רופא ששמו מינגלה והוא עשה את המיון. באושוויץ שלחו אותנו למחנה מעבר ומשם הביאו אותנו למחנה קבוע לעבודה ששמו בוכנוולד.

בשנת 1945 בתאריך 11 באפריל האמריקאים שיחררו אותנו מחנה בוכנוולד. לאחר השחרור, צ`כוסלובקיה שלחה אוטובוסים להחזיר את הנתינים שלה הביתה. שם התחלתי ללמוד טכנאי רדיו ואלקטרוניקה בבית חרושת טלפונקן. לאחר שלמדתי עברתי בצורה בלתי לגלית לאוסטריה בדרך ארצה. אחר כך מאוסטריה עברתי למחנה עלייה בבלגיה.

במחנה עלייה בבלגיה חיפשו צעירים שלמדו אלקטרוניקה ומדברים עברית (מאחר שלמדתי בגמנסיה העברית במונקצ והתחלתי ללמוד טכנאי אלקטרוניקה לאחר השחרור מהמחנה ריכוז בפרג בצ’כיה.) באתי להתנדב לפי הבקשות שאמרו לנו במחנה עלייה (לאחר זה התברר לי שהכוונה היא לעביר אותנו קורס אלחוטנים ולהכשיר אותנו להיות גדעוני על אניות מפעילים.)

בגמר הקורס גידעונים במרסיי התגייסנו לפלמ”ח לפלי”ם.

לאחר זמן המתנה של מספר חודשיים (בזמן זה עזרנו לקליטת עולים בדרך ארצה). ושם היכרתי גם את אשתי חנה שהיום יש לי אתה 3 נכדים ו-3 נינים. לאחר מספר חודשיים הגיע תורי להיות גדעוני (אלחוטן) באניית מעפילים בשנת (1947) ששמה היה מדינת היהודים, האנייה לקחה עולים מרומניה (כ-1200 עולים מרומניה), בדרך לישראל לאחר שעזבנו את הדרדנלים אניות מלחמה בריטיות חיכו לנו וליוו אותנו (כי הם ידעו שהכוונה שלנו הייתה להעפיל לישראל ולהביא לישראל את המעפילים בצורה בלתי לגלית).

האניות ליוו אותנו עד שהתקרבנו מול חופי תל אביב אז הספינות התחילו לתקוף אותנו והשתלטו על הספינה שלנו. לאחר התנגדות של המעפילים גררו את הספינה שלנו לנמל חיפה ושם העבירו בכוח את המעפילים לאניות גירוש בריטיות למחנות מעצר בקפריסין. הצוות (אני הייתי בצוות אלחוטן), הכנו מראש סליק, (מסתור), והתחבאנו בו. לאחר שהבריטים עזבו את הספינה ופינו אותה ממעפילים עלו פועלים לנקות את הספינה, (הפועלים הלו היו מטעם ההגנה והם ידעו את מיקום הסליק), והם פתחו את הסליק והוציאו אותנו ונתנו לנו את התעודות שלהם ואנחנו ירדו מהספינה כאילו אנחנו פועלים. יותר מאוחר הפועלים האמיתיים ירדו הבריטים הכירו אותם ונתנו להם לעבור בלי תעודות.

בקיבוץ כפר גלעדי

אני נסעתי לקיבוץ כפר גלעדי כי אחד השליחים שהייתי אתו בחוץ לארץ אמר לי: “לאחר שאתה מגיע ארצה תבואו אלינו לקיבוץ”.

בכפר גלעדי הצטרפתי להכשרת נוער מתאם הפלמ”ח שהיו מיועדים להקים קיבוץ חדש ששמו מעיין ברוך. בינתיים גיסו אותי מחדש לצה”ל כאלחוטן ראשי במטה הפלמ”ח מתאם חיל הקשר. במסגרת תפקידי בחיל הקשר הייתי גם בין מקימי יחידת לוחמה אלקטרונית כקצין מבצעים. עם פרוץ מלחמת ששת הימים הפעלנו פעם ראשונה את הלוחמה האלקטרונית נגד הארמיה הערבית של מצרים והצלחנו לשבש את כל התקשורת שלהם ולאור זאת הם החליטו לסגת והפסיקו את התקפת הנגד.

לאחר המלחמה נשיא מצרים נאצר כתב שבגלל הנשק החדיש שישראל הפעילה הם הפסידו במלחמה. נוסף לכל הייתה לנו עוד הצלחה: הצלחנו לקלוט את השיחה בין נשיא מצרים נצר למלך ירדן חוסיין שבו נשיא מצרים מספר למלך שהם בדרך לתל אביב ושהוא יצא להתקפה על ירושלים (המלך האמין לו ופתח במתקפה על ירושלים) ואנחנו הצלחנו להדוף את ההתקפה וגם לכבוש בחזרה את הגדה המערבית. את השיחה הזאת בה נתתי הוראה לא לחסום ורק להקליט, זאת למעשה בסוף הייתה ההוכחה שמי שתקף אותנו קודם במלחמת ששת הימים הוא מלך ירדן ולא אנחנו בניגוד למה שהוא טען. את שירותי בחיל הקשר סיימתי בדרגת אלוף משנה כמפקד תח”ל (הקשר לשגרירויות בחו”ל ששירת את משרד החוץ והמוסד). לאחר שחרורי מצה”ל המשכתי לעבוד במוסד.

בשנת 1991 סיימתי את שרותי במוסד ויצאתי לגמלאות. אני הבנתי שעל מנת להמשיך להבטיח את קיום עם ישראל יש לשמור על קיום המדינה בכל מחיר.”

 מקור וקרדיט : מאגר סיפורי מורשת , תכנית

הקשר הרב דורי

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *