בית הילדים De Creche, שבאמסטרדם, נוסד ב–1906 על ידי "העמותה למעונות ליונקים ופעוטים" (Vereniging zuigelingeninrichting en kinderhuis), מכספי הנדוניה של יהודיה הולנדית בשם סופי רוזנטל (Sophie Rosenthal), כמעון יום לילדים ממשפחות יהודיות שחיו במצוקה כלכלית.
פימנטל החלה לנהל אותו ב–1926 והמשיכה בכך 17 שנה עד סגירתו על ידי הנאצים. הילדים שחיו בו היו יהודים ולא יהודים כאחת וגם הצוות היה מעורב. ב–1941, כשנה לאחר כיבוש הולנד על ידי הנאצים במאי 1940, סולקו מבית הילדים כל אנשי הצוות הלא-יהודים.
בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943), החל גירוש יהודי הולנד למחנות ההשמדה. יהודי אמסטרדם וסביבתה רוכזו ב"תיאטרון ההולנדי" – Hollandsche Schouwburg, שהיה סמוך ל"קרש", כאשר ה"קרש" עצמו שימש גם הוא כתחנת מעבר לחלק מהילדים היהודים. פימנטל החלה להעביר את הילדים לסמינר הקלויניסטי למורים, הסמוך, שמנהלו יוהאן ואן הולסט שיתף עימה פעולה. הוא קיבל לימים אות חסיד אומות העולם בגין מעשיו.
ואן הולסט שלח את הילדים לכפרים שונים מחוץ לאמסטרדם. הם נעזרו לשם כך גם באחד מאנשי היודנרט, ולטר סוסקינד, יהודי גרמני ממוצא הולנדי, ששימש כמנהל אותו מקום ריכוז יהודי בתיאטרון, וכן באנשי מחתרת הולנדים. על פעילותו של ולטר סוסקינד ומשפחתו, בהצלת יהודי הולנד, נעשה סרט הולנדי, בינואר 2012 – "סוסקינד".
פימנטל לא הספיקה להציל את כל הילדים שהסתתרו ב"קרש" ונשארה עם אלה מהם שנותרו, משסגרו הנאצים את ה"קרש" וגירשו גם את הילדים שהיו בו. חלק מהילדים גורשו בטרנספורטים מיוחדים למחנה וסטרבורק (Westerbork) בהולנד וחלקם למחנות אחרים מחוץ למדינה.
פימנטל גורשה עם האחרונים, לאושוויץ, שם נרצחה גם היא, כמותם. פימנטל הייתה בת 67 בהירצחה. היא לא הייתה נשואה ולא השאירה אחריה צאצאים, למעט הילדים שהצילה.
צוות ה"קרש" – הנרייטה פימנטל יושבת שנייה משמאל בשורה הראשונה (מארכיון בית לוחמי הגטאות)
