הסיפור המופלא על הצלת 5,000 ילדים יהודים מידי הנאצים בצרפת

54

מאת : עופר אדרת , עיתון "הארץ"

במוסדות, בטירות ובבתים בכפר הוסתרו אלפי ילדים יהודים שעמדו להישלח למחנות ריכוז, בזכות ארגון ההצלה הצרפתי אוז"ה. הסיפור שכמעט לא נחשף בארץ, מובא בתערוכה חדשה במוזיאון לוחמי הגיטאות

ב–16 ביולי 1942, החודש לפני 73 שנה, יצאו 4,500 שוטרים צרפתים למבצע מעצרים המוני של יהודים זרים — מגרמניה, אוסטריה, פולין, צ'כיה ורוסיה — שחיו בצרפת. בהוראת השלטונות הגרמנים הם עצרו כ–13 אלף יהודים וכלאו אותם באצטדיון החורף בפריז, שכינויו היה בקיצור "ול דיב" (Vel' d'Hiv).

אקציות "אצטדיון החורף" נחרטו בזיכרון הלאומי הצרפתי כסמל לשואת יהודי צרפת ולמעורבות של הרשויות בביצועה. בין העצורים היו למעלה מ–4,000 ילדים. מהאצטדיון הועברו רוב העצורים למחנות ריכוז, משם גורשו לאושוויץ, ובו נרצחו. למעלה מ–3,000 ילדים ותינוקות נותרו לבדם במחנות הריכוז. בהמשך גורשו אף הם לאושוויץ, בין מבוגרים זרים, ונרצחו שם.

אבל היו גם ילדים יהודים בצרפת שמזלם שפר עליהם. סיפורם של כמה מהם מוצג החל מהחודש בתערוכה "להציל את הילדים" במוזיאון בית לוחמי הגטאות. את התערוכה יזם ואצר הארגון ההומניטרי הצרפתי־יהודי אוז"ה (OSE), שהציל 5,000 ילדים יהודים בצרפת מהשמדה.

פעילות ההצלה של הארגון, שאינה מוכרת מספיק לקהל הישראלי, עומדת במרכזה של התערוכה. אנשיו קלטו את הילדים בבתי מחסה ובהמשך הסתירו אותם במוסדות או אצל אנשים פרטיים עד סוף המלחמה.

אחד מהילדים האלה היה ז'אק סטולמאכר, שנולד ב–1930 בפריז להורים שהיגרו לשם מליטא ומפולין. ב–1943, כשהרשויות התנכלו לאביו, יצרו הוריו קשר עם אוז"ה. אנשי הארגון הובילו אותו לעיירה לה שמבון־סור־ליניון במחוז לואר העליונה בדרום־מזרח צרפת. שם מצאו מקלט יהודים נוספים בסיוע הכומר ותושבי הכפר הפרוטסטנטיים.

"אוז"ה שילמו להם בעבורנו דמי קיום בסך 600 פרנקים לכל ילד, שהיו בשבילם מתנה משמיים. בבחינת הגמר של בית הספר היסודי הייתי במקום הראשון באזור. לעתים מזומנות הייתה המשטרה באה לבדיקות פתע; יצאנו אז אל היער", סיפר בעדותו, שמוצגת בתערוכה.

גם ההיסטוריון ד"ר אלי בן־גל, חבר קיבוץ ברעם, שהיה ממייסדי מוזיאון "בית התפוצות" וההיסטוריון הראשי שלו, הסתתר עם משפחתו בעיירה. בספרו "כשאוכלים עם השטן", תיאר בן־גל, שמת השנה, את זיכרונותיו משם. "היעדר תחושת הסכנה בילד יהודי בלב אירופה בסוף 1943. זה הפלא שחוללו תושבי לה־שמבון. המילה 'יהודי' אינה נשמעת. הכול מובן מאליו", כתב.

הוא סיפר כיצד בשעת בוקר באחד הימים הגיע למרכז העיירה אוטובוס של המשטרה הצרפתית, מלווה בשני שוטרים על אופנועים. אלה הכריזו בקול כי באו לקחת עמם את הפליטים היהודים שהוסתרו במקום. לאחר זמן מה הגיע יהודי אחד והועלה לאוטובוס. חלפה שעה נוספת ולמקום הגיעו הכומר המקומי ואשתו, אנדרה ומגדה טרוקמה. השוטרים ביקשו את עזרתם. בתגובה קרא הכומר בקול: "שאף אחד לא ייתן יד למעשה הנבלה הזה", ועזב את המקום.

"למרות הסכנה, היהודים שוכנו בתוך בתי התושבים, בעיר ובכפר, במוסדות ובבתי ילדים. בעזרת התושבים יצאו חלק מהיהודים למסעות מסוכנים אל עבר הגבול השווייצרי. הקהילה כולה חברה יחד כדי להציל את היהודים. הם ראו זאת בתור חובתם כנוצרים", נכתב באתר "יד ושם".

לכתבה המלאה של עופר אדרת בעיתון "הארץ"

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *