הסיפור של מנחם גרינשפן, נער בן 16 במחנה "בירקנאו"

197

כפי שסופר לנכדו עוז שפר:

"ביוני 1944 כשהוחלט על חיסול הגטו, נשלח סבא ומשפחתו לאושוויץ. כשירדו מהרכבת אמו נתנה לו מעיל גדול מכפי מידותיו כדי שייראה

בוגר וגדול יותר. שם בסלקציה הוא הופרד מאמו ומאחיו, ונשלח למחנה "בירקנאו", שהיה מחנה מעבר לאסירים כדי למיין אותם לעבודות . בצריף סמוך היו גם דוד של סבא ושני בני דודים, והם עזרו לו כמיטב יכולתם. הדוד – משה חיים ניצל.

משם עבר למחנה פאלקנברג, שם צורף לקבוצה שעסקה בכריתת עצים.

סבא ניצל בדרך נס מספר פעמים מהמשרפות. כמה פעמים עזרו לו "קאפו" יהודיים, ופעם אחת הציל אותו נאצי בכך שכעס עליו ונתן לו

מכות כאשר רצה להצטרף לחבריו שעזבו את המחנה. (הוא לא ידע שהם הולכים למשרפות). הנאצי הרביץ לסבא וצעק:

"משוגע, אתה רוצה ללכת לתנור". רק מאוחר יותר סבא הבין את כוונתו…

לאחר שהייה של כ-4 חודשים במחנה פאלקנברג, היה צריך לעבור למחנה וולסברג בצעדה שנקראה "צעדת המוות".

במשך 3 ימים רצופים צעדו בדרך הררית קשה ללא אוכל.

אחר כך סבא עבר למחנה "אבנזה".

לתיעוד המלא באתר עדויות גטו לודג'

menham-grinsphan-lodege

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *