הפעוטה היהודיה שהוסתרה במנזר הבנדקטיני בקלמרי יוון

764

הפעוטה ריינה נולדה לאלברטו ואדה שאקי, זוג יהודי צעיר, לאחר כניסת הגרמנים לסלוניקי. האב הצליח לברוח לפרטיזנים היוונים בהרים. האם , אדה , נלקחה עם הפעוטה בת 8 החודשים לגטו סלוניקי.

קרובת המשפחה לילאנה שהיה ברשותה דרכון איטלקי הצליחה לצאת מגטו סלוניקי ולהבריח את הפעוטה ריינה שאקי.

לילאנה חיכתה שירד הערב , היא עטפה את הפעוטה בשמיכה ובאלף שכבות מגן ולקחה אותה למנזר קלמרי. באותה שעה אמרו הנזירות את תפילות הערב . היא רצה עד הקפלה, הניחה את ריינה לרגלי הבתולה הקדושה והסתתרה בין העצים. הפעוטה , שנחרדה לנוכח הסביבה הלא מוכרת , פרצה בבכי תמרורים . היבבות הגיעו לאוזני הנזירות , והן מיהרו לראות מה אירע. להפתעתן מצאו פעוטה. הן לקחו אותה בזרועותיהן , ליטפו אותה, שיחקו איתה כדי להרגיע אותה ונכנסו למנזר. הילדה נרגעה ושקטה. הדמויות החמימות ונעימות הסבר הרגיעו אותה בחיוכיהן השלווים. ליליאנה , בפנים שטופות דמעות פנתה בדרכה חזרה לסלוניקי.

שליחותה הסתיימה בהצלחה , אבל מדי יום ביומו הייתה חוזרת למנזר בסתר ובהמיית לב עקבה מרחוק אחרי ריינה. הנזירות היו מוציאות אותה לשחק בחצר. נראה שהן אוהבות אותה ודואגות לה.

באותו זמן הייתה האם בגטו סלוניקי שם סבלה מרעב ומלאה רגשי אשם וכאב.

אם המנזר בחרה באחת הנזירות לטפל בפעוטה, לרחוץ אותה ולהאכיל אותה . שמה של הנזירה היה האחות ז'וזף.

ליליאנה חזרה למנזר וראתה שהנזירות דואגות ומטפלות היטב בריינה הפעוטה והחליטה לספר להן את האמת אודות הפעוטה ואמה שהייתה כלואה בגטו סלוניקי ועל הפתרון הנואש שבחרו בו שתי הנשים. אם המנזר הבינה שהפעוטה משתייכת לעם היהודי ושלחה נזירה מטעמה לתוך הגטו על מנת לאתר את האם היהודיה ולהרגיע אותה. הנזירה הבטיחה לאם אדה שאקי כי הפעוטה בטוחה ובידיים טובות .

בסופו של דבר , נשלחה האם היהודיה ע"י הגרמנים למחנה ברגן-בלזן .

אם המנזר והנזירות מצאו פתרון משולב לפעוטה היהודיה. הן ביקשו את עזרתה של משפחת ציטריץ ( משפחה יוונית-איטלקית) שגרה בבית הקטן מול המנזר. את לינה , גברת הבית הכירו הנזירות היטב , שכן הייתה  בעבר תלמידה שלהן בבית הספר במנזר. היה לה לב זהב , והיא נישאה לאיטלקי נעים הליכות , מריו ציטריץ. למשפחה זו היה גם בן אחד , ויטוריו שהיה אז בן 13 . הנזירות היו סמוכות ובטוחות שתוכלנה לתת בהם את אמונן ולבקש שיצילו את הילדה בצירופה למשפחתם.

בינתיים עמדו הנזירות הכן יוםיום לקראת כל פשיטה לא צפוייה של הגרמנים. בירכתי המנזר , שהשתרע עד שפת הים, הייתה קשורה סירה קטנה . כששריקת נעימה מוסכמת מפי כומר קתולי שעליו הטילו להזהירן, הייתה מבשרת על סיורים גרמניים, הייתה אחת הנזירות לוקחת במהירות את הפעוטה , מחביאה אותה בסירה ויוצאת עמה אל הים הפתוח.

חייה של הפעוטה ריינה עברו עליה בין המנזר ובין משפחתה החדשה , משפחת ציטריץ.

לפעוטה ניתן שם חדש ז'ילברטה והיא התאקלמה היטב בין הנזירות ובית המשפחה המאמצת.

לינה , האם המאמצת והנזירה ז'וזף דאגו לכל מחסורה והרעיפו עליה הרבה אהבה והיא הרגישה רצויה ואהובה.

האם אדה , לאחר שעברה תקופה אכזרית ומפרכת במחנה ברגן- בלזן הצליחה להינצל ואחרי המלחמה פונתה לבית חולים בפריז.. אחרי שהתאוששה בבית החולים פנתה האם למנזר הנזירות הקתולי הגדול שבפריז וסיפרה כי הבת שלה מוסתרת במנזר ליד סלוניקי.

בסופו של דבר, הובאה הילדה ז'ילברטה ( ריינה) בת הארבע לאם ניצולת המחנות ששהתה בפריז. אבל תהליך האיחוד לא היה קל . הילדה נשארה מרוחקת,  לא רצתה להישאר עם האם ורק לאחר תקופת הסתגלות קשה וממושכת התרגלה לשהות עם האם האמיתית.

בשנת 1946 האם אדה וריינה הועברו ע"י הצלב האדום למצרים ומשם הגיחעו לארץ-ישראל ושם התאחדו עם האב אלברטו שניצל תודות לפרטיזנים היוונים והעפיל ארצה.

מקור וקרדיט:

נינה נחמיה, קליפות של כאב : משפחה יהודית ביוון הכבושה, יד ושם , 1996

 

 

0

תגובות

  • בוקר טוב היכן אפשר לרכוש את הספרים תודה ושבוע טוב

    בתיה אללוף עיני 24 בפברואר 2019 9:54
  • מרגש.

    מרדכי 24 בפברואר 2019 15:01
  • סיפור נוגע ללב על אנושיות גם באותם ימים חשוכים

    שמעון אנוך 25 בפברואר 2019 6:25

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *