הפעוטה שניצלה בזכות הנזירות

38

זמן מועט לפני עליתם לרכבת המובילה למשרפות אושוויץ, הצליחו בתיה (באשקע) וקלמן ברגר (הורים לארבעה ילדים נוספים), להניח את בתם בת ששת החודשים שנולדה בגטו, עטופה בסמרטוטים, בפתחו של מנזר, שלצווארה פתק בו נרשמו פרטיה האישיים. "מרים בת באשקע וקלמן ברגר".

דּוֹבֶּה והפרטיזן מרדכי, היו היחידים בסוד העניין. כיוון ודּוֹבֶּה הייתה בעלת מראה ארי, מידי פעם בסתר, שנים, עקבה אחרי התינוקת, הילדה, מרים ברגר, ובכל זמן נתון, ידעה על מצבה ומיקומה.

באחד הימים בחיפה בשנת 1947, אחה"צ התדפקו על דלתנו שני אנשים זרים. הם ביקשו לשוחח עם אבי (שלא נכח בבית באותה עת), ולא נאותו לספר לאמי לשם מה הוא נדרש להם. רק למחרת התחוור לנו פשרו של הביקור.

היו אלה נציגי ארגון "עליית הנוער". באותו ערב התבשרתי על ידי אבי שיש לי "אחות חדשה", והיא בת שבע, ושבימים הקרובים היא תסתפח למשפחה. הייתי סקרן. מידי פעם יצאתי החוצה לרחוב, הצצתי מהחלון, חיפשתי את אחותי החדשה. כעבור מספר ימים, בחזרי מגן הילדים, שמעתי את רעש האופנוע שאבי נהג בו. יצאתי לקראתו. בסירה של האופנוע ישבה ילדה, לבושה שמלה ירוקה בהירה, שיער שטיני ושתי עיניים יוקדות. זוהי אחותך מרים, אמר אבי.

הייתי נבוך וביישן. מרים, הושיטה לי יד (אותה לא עזבתי ימים רבים), וכך נכנסנו הביתה. מרים שדיברה רק פולנית הנחילה לי את השפה, ולאחר זמן מה כבר שוחחנו שנינו "פולנית שוטפת".

מרים, זו אותה התינוקת עטופת הסמרטוטים שהושארה בפתח המנזר.

שם בפתח, מצאו אותה נזירות פולניות. נראה שהילדה מצאה חן בעיניהם  ואולי מתוך רחמים, החליטו לגדלה ולא להסגירה לשלטונות. הכומר, סבר שמנזר אינו מקום מתאים לגדלה ומסר אותה למשפחה נוצרייה חשוכת ילדים. המשפחה גידלה אותה במסירות, הסבה את שמה לטרזה והזהירה אותה השכם והערב להתרחק מג'ידים פן יחטפוה.

טרזה, התחנכה וגודלה כנוצרייה. הצטלבה כנוצרייה והתפללה כנוצרייה. על צווארה ענדה שרשרת ועליה תלוי צלב. דּוֹבֶּה, אותה נערה שעקבה אחריה שנים במסירות אין קץ, בתום המלחמה הקימה קשר עם סבי, מרדכי ריבה, בארץ, והוא שיידע את הסוכנות היהודית ועדכן אותם על כך שנערה יהודייה גדלה בבית נוצרי.

נציגי עלית הנוער והסוכנות היהודית הגיעו לבית בו התחנכה. טרזה נמצאה אך סרבה להתלוות אליהם כיוון וחיה בפחד מתמיד מפני חטיפה על ידי ג'ידים….איש הסוכנות, הוציא מכיסו מצית צבעונית, נתן לילדה לשחק בו, רכש את אמונה והוציאה מהבית. עת יצאו מן הבית, תלש בחוזקה מצווארה את השרשרת עם הצלב והכריז, "את יהודייה"! "קוראים לך מרים"! מעשה תלישת השרשרת הותיר במרים טראומה בלתי נשכחת עד יום מותה.

מפולין, העברה מרים למחנה יתומים במנזר בצרפת, משם נשלחה ארצה. שבועיים ימים שהתה היתומה לבד ללא קרוב ומודע, במחנה העולים שער העלייה בפאתי חיפה, עד אשר אותר אבי ונשלח לאוספה.

מרים, למרות גילה הצעיר הייתה עצמאית, דעתנית, עקשנית ועבר זמן רב עד שהצליחה להסתגל לחיים בארץ. באותם ימים שררה ביננו אהבת נפש!

את בגרותה וחינוכה העבירה מרים בקיבוץ שפיים. בתום הלימודים התגייסה לצה"ל. בצבא הכירה את יהושע צדוק  בן קיבוץ גבעת חיים, לו נישאה ולהם נולדו שלושה בנים, יובל, צפריר ומור.

מקור וקרדיט :

מאגר סיפורי מורשת – מיזם הקשר הרב דורי

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *