התושיה של וילי , הנער מהרי הקרפטים

347

עוד לפני תום מלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה נפגשו על אדמת איטליה ניצולי השואהחיילים ארצישראליים עבריים בצבא הבריטי ושליחי מוסדות היישוב בארץ-ישראל.

וילי  גדל בהרי הקרפטים, חבל ארץ שנקרע מצ'כוסלבקיה וסופח להונגריה ערב המלחמה. הייתה שם יהדות שורשית וחמה של איכרים הררים. בהיותו בן שלוש-עשרה נערך מבצע לטיהור הונגריה מגורמים "בלתי רצויים" . 28,000 יהודים הובלו בידי ההונגרים לגבול פולין כאילו על מנת לגרשם אל מעבר לגבול. בקרבת הגבול קצרו בהם באש מקלעים ועל ערימות הגוויות שפכו טונות של סיד . וילי  וכל משפחתו נתפסו במבצע זה. בדרך נס לא נפגע וילי מכדורי המרצחים. אך מתוך יצר חיים נשאר שוכב בין הגוויות ורק בלילה הגיח מקבר האחים. נפרד מגופות הוריו ואחיו וחזר מיער האימים שבפולין לכפרו . במקום הולדתו לא מצא לו מקום עוד ובא לבודפשט. זכר אותו לילה לא נמחה מנפשו..

בבודפשט  קשר קשר עם מברחים , השיג מהם נשק , העביר את הנשק לחבריו היהודים , סייע בזיוף תעודות .  שש פעמים נאסר  . פעם כשהובילוהו אנשי הס"ס מן הגבול לעיר הבירה , קפץ מהרכבת והתחמק. פעם ברח מידי שוטרי הונגרים, שתפסהו עם תיק מלא תעודות מזוייפות , התושיה שלו הצילה אותו כל פעם והוא ניצל גם מפורענות אנשי "צלב החץ" .

אחרי המלחמה וילי עלה ארצה .

מקור:

יואל פלגי, רוח גדולה באה , עם עובד 1978

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *