התינוק היהודי שהוריו הניחו ליד המנזר

32

“הייתי תלמיד בכיתה ג’ בקריית מוצקין. יום אחד נכנסה מחנכת הכיתה ואמרה שהיום מגיע תלמיד חדש, פליט מפולין, ושהיא מבקשת שנקבל אותו יפה ונהיה חברים שלו. באותו רגע, לפני שראיתי אותו, החלטתי שהוא יהיה חבר שלי. אכן, כך היה. נכנס לכיתה ילד בלונדיני, עיניים תכולות וביישן. מאותו היום נהיינו חברים.

מהילד הפליט שהפך לחברי שמעתי את סיפורו: מסתבר, כשהיטלר עלה לשלטון, הבינו הוריו כי אסון מתקרב. הם הניחו אותו, כתינוק, ליד מנזר נוצרי ושם הוא גדל מבלי לדעת שהוא יהודי. כשהיה בן שבע הגיע דוד שלו מישראל, לאחר המלחמה (הוריו של חברי ניספו בשואה) הדוד סיפר לו על יהדותו ולקח אותו לארץ. פה אימצו אותו הדודים והוא ראה אותם כהורים לכל דבר, וגם נולדו לו שני אחים.

היינו חברים לאורך כל שנות הלימודים. אחרי ששרתנו בצבא, נסעתי לחו”ל ללמוד והוא בא אחרי. בסופו של דבר הוא החליט ללמוד אדריכלות בגרמניה. עד היום הוא חי בגרמניה. הוא התחתן עם בחורה גרמנייה שהתגיירה, נולדו לו 2 ילדים שניתנו להם שמות ישראלים.

הוא ומשפחתו מאוד אוהבים את ישראל, ואפילו רצו בשלב מסוים לחיות פה, אך זה לא הסתדר. הוא נשאר חברי הטוב, חבר לחיים. אני נפגש איתו לפחות פעם בשנה, באירופה או בישראל. שאנחנו נפגשים (אחר המון המון שנים מאז שהכרנו) אנחנו מתנהגים כמו ילדים בכיתה ג’.

“זוהי חברות לחיים, וזה לא סיפור אגדה, אלו החיים”

לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *