התינוק שהנאצים רצו לזרוק לפח האשפה הקים את מפעל המשתלות המתקדם ביותר בישראל

236

היינריש דגן, נולד בשנת 1937 בעיר אסן (Essen) בגרמניה, בעת שהנאצים היו בשלטון, וחייו ניצלו פעמיים, הן בלידה, לאחר שהצוות המיילד בבית החולים תכנן לזרוק את היילוד היהודי לפח האשפה לאחר לידתו, והן בעקבות החלטת אמו לעזוב הכל ולברוח מאימת הנאצים.

סיפור חייו של  יחזקאל דגן ז"ל הוא ניצחון על הרוע בהתגלמותו, עם סוף אופטימי, של יליד גרמניה, שנולד כשהנאצים כבר היו בשלטון, כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא נאלץ לעזוב את ביתו כילד קטן ו"התגלגל" באירופה בתקופת המלחמה עד לעלייתו ארצה והקמת משפחה במושב דתי.

בישראל הוא הקים תאגיד עסקי, משתלות "חישתיל", המעסיק כיום למעלה מ-300 עובדים ופעיל בעשרות מדינות.

"תחילת חיי בגרמניה עיצבו את חיי", אומר דגן. "אמי הגיעה לבית החולים כדי ללדת. במהלך ההכנות לקראת הלידה, הצוות הרפואי גילה שהיא יהודייה ולא הסכימו שהיא תלד על מיטות יולדות. הם הפנו אותה לחדר הכביסה המלוכלכת, כדי שתכרע ללדת שם לבדה, ללא עזרה מאיש. מיילדת גרמניה שריחמה על אמי סייעה לה ללדת בחדר הכביסה. מיד לאחר הלידה היא אמרה לה שעליה לברוח מבית החולים, כי היא שמעה שהצוות הרפואי מתכנן לזרוק את התינוק לפח אשפה". אמו הצליחה לאסוף כוחות ולברוח, ויחזקאל קיבל תעודת לידה גרמנית על שם היינריש דגן.

בדרך לא דרך הצליחה האם להבריח את יחזקאל ואחיו הבכור, מחוץ לגרמניה. הם עברו מסע בין מדינות, הגיעו לבית הסוהר בלוב, ובהמשך לאיטליה, שם פגשו את אביהם שברח לשם לפניהם, מאחר והיה ברשימת המבוקשים של הגסטפו, ונאלץ להימלט.

בגיל 8 הגיע יחזקאל דגן ז"ל עם משפחתו לעתלית, משם עבר לחולון ובגיל 15 החליט להיות חקלאי ועבר לקיבוץ סעד, קיבוץ ממלכתי דתי בקרבת רצועת עזה. "האכזריות של הצברים היתה קשה – הם קראו לנו סבונים", מספר יחזקאל שהצליח לקבל את חותמת הצבריות בגיל 18 – לאחר התיכון התגייס לצה"ל, שירת כלוחם בצנחנים ואף השתתף בצניחה הקרבית היחידה שצה"ל ביצע – במתלה בשנת 1956.

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *