ז'ורז' גָארֶל ורשת הברחת הילדים היהודיים מצרפת

43

ז'ורז' גָארֶל נולד ב-1909 בוילנה, כבן למשפחה יהודיה, בשם גריגורי גרפינקל. בהיותו בן 15 עזבה משפחתו את בריה"מ עברה המשפחה לברלין ובשנת 1926 הגיעה לפאריז. גארל למד הנדסת חשמל במכון הטכנולוגי של ציריך בשווייץ, ולאחר מכן עבד בחברה להנדסת חשמל בליון שבצרפת. הוא גויס לצבא הצרפתי ובמלחמת העולם השניה שרת כקצין תותחנים. לאחר כניעת צרפת נותר בחלק הבלתי כבוש שנשלט בידי ממשלת וישי. כמו יהודים אחרים הוא שוחרר מהצבא.

ב-1941, כאשר הממשלה הוציאה שורת חוקים אנטי יהודיים, הצטרף גארל לארגון אוז"ה, שטיפל בפליטים יהודיים חסרי אזרחות ובעיקר בילדים. בארגון ובכמה מחבריו, עסקנו ברשומות קודמות. במקביל חבר למחתרת האנטי-נאצית והיה בין לוחמיה.

ב-1942 הוקם בעיבורי ליון, בפרבר וֶנִיסֶה (Vénissieux), מחנה מעצר ליהודים חסרי נתינות צרפתית. 1016 בני אדם, מחציתם ילדים, נכלאו במחנה. גארל הוזמן להצטרף לועדה שטפלה ביהודים הכלואים במחנה.

כעבור חודש, ב-26.8.1942, התכוונה הממשלה להעביר את היהודים הכלואים לידי הגרמנים. ארגון אוז"ה, בשילוב עם ארגון הצופים היהודיים וחברי המחתרת הצרפתית באזור ליון, הצליחו, בתואנות שונות, להוציא מהמחנה 471 עצורים ובהם 108 ילדים מתחת גיל 15. גורלם של 545 היהודים שנותרו במחנה היה מר. הם נשלחו למחנה המעבר בדראנסי, ליד פאריז ומשם הגיעו ישירות לאושויץ.

בהוראת הארכיבישוף של ליון, הוסתרו הילדים במוסדות כנסייתיים. פעיל מרכזי בהסתרת הילדים היה אב מנזר בשם אלכסנדר גלסברג, שנולד כיהודי באוקראינה והתנצר.

לגארל היה הטיפול בהברחת הניצולים ממחנה וֶנִיסֶה ארוע מכריע בחייו. התובנה כל היהודים נועדו לשילוח גרמה לו להענות במהירות להצעת ז'וזף וייל, הרופא שעמד בראש ארגון אוז"ה, להקים בתוך הארגון מחלקה סודית שתעסוק בהצלת ילדים. לגארל היה יתרון חשוב. בניגוד לרוב הפעילים בארגונים היהודיים, עסקו בפעילות הצלה, לא הכירה משטרת וישי אותו ואת פעילותו.

גארל הקים רשת שלמה של שלושים ושלושה פעילים, חלקם יהודים וחלקם אנשי המחתרת הצרפתית. עם הזמן הצטרפו פעילים נוספים. הרשת פעלה בדרום צרפת, באזורי משטר וישי, למעט אזור ניס, עד קיץ 1943. אנשיה דאגו למקומות מסתור ולהברחת ילדים יהודיים לספרד ולשוייץ. לילדים ניתנו תעודות שזויפו בהקפדה בידי ארגון אוז"ה שהציגו אותם כנוצרים. גארל קיבל סיוע נרחב מידי הארכיבישוף של טולוז, ז'יל ז'ראר סַלְיֵז', בו עסקנו ברשומה קודמת. סַלְיֵז', יש לזכור, הורה לאנשי הכנסייה הנתונים תחת הנהגתו, להתחיל להסתיר יהודים, ובעיקר ילדים, במוסדות הכנסייה. סגנו, הבישוף של העיר קוּרֶזֶ'ה, התמנה כמתאם פעולות ההצלה במחוז.

הארכיבישוף העמיד לרשות הרשת של גארל את כל המוסדות הכנסייתיים שהיו תחת אחריותו. הוא צייד את גארל במכתב המלצה שבעזרתו נוצרו בתים בטוחים לא רק במוסדות קתוליים. פרוטסטנטים, אורתודוכסים ומוסדות חילוניים פתחו את דלתותיהם בפני אנשי הרשת והילדים שהבריחו. כאשר גדל מספר הילדים בהם טפלה הרשת, נאלץ גארל לפצל אותה לארבעה אזורי פעולה נפרדים. כל אזור כזה בודד מיתר האזורים, כך שאם נפלו פעיליו בשבי הגרמנים – שנכנסו לאזור בנובמבר 1942 – לא יכלו להסגיר את הפעילות באזורים האחרים. גארל עצמו פיקח על הפעילות מבית מסתור בליון.

מטעמי סודיות, יצר גארל שלוש רשימות נפרדות, שנשמרו כל אחת במקום נפרד וסודי. האחת כללה אתשמותיהם האמיתיים של הילדים שבחסות הרשת, את שמות הוריהם, את ערי המוצא ואת מקום ההורים אםם היה ידוע. השניה כללה את השם האמיתי מול השם המזוייף שהוענק לילד. ברשימה השלישית נכתב מקומו של כל אחד מהילדים בשמו החדש. עותק של כל שלוש הרשימות הוברח לז'נבה, למקרה הרשימות המקוריות יאבדו או יפלו לידי הנאצים.

באוקטובר 1943, סגרו הנאצים את בתי הילדים של אוז"ה. בבת אחת קפץ מספר הילדים, בהם היה על גארל לטפל, במאות. במקביל העמיק הגסטאפו את מאמציו לחשוף את הרשת, ששמה נודע לתהילה. הסיכון שלקחו על עצמם הפעילים היה עצום. מבין שלושים ושלושה הפעילים הראשונים, רק ארבעה שרדו בסוף המלחמה. רבים מהפעילים שהצטרפו מאוחר יותר, נאסרו אף הם ושולחו למחנות ריכוז, מהם לא שבו.

רשת גארל הייתה אחת הגדולות והחשובות שבין רשתות הצלת הילדים היהודים בצרפת הכבושה. ככל הידוע הצילו פעיליה 1,600 ילדים.

לאחר המלחמה שב גארל לעבוד כמהנדס חשמל בחברת "קומפני אלקטרו מכניק דה פארי". במקביל המשיך להיות פעיל בארגון אוז"ה, ששב להיות ארגון סיוע הומניטרי. הוא שימש כנשיא הארגון בשנים 1951 – 1978. הוא נפטר בגיל שמונים בפאריז, ב-1979.

מקור וקרדיט

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *