רבקה ליפשיץ, נערה בת 14, חיה בגטו לודז' שבפולין, ושזרה בין דפיו של יומנה תיאורי רעב ויתמות לצד אמונה גדולה, אחיזה בחיים – ותקווה.
את יומנה של רבקה ליפשיץ מצאה רופאה רוסיה באושוויץ כבר עם שחרורו. אך רק לאחרונה, אחרי כ-70 שנות גלות במעטפה ישנה, נחשף היומן מחדש. ועמו סיפורה הלא ייאמן של נערה יהודייה המתעדת ברגישות את החיים ואובדנם.
120 עמודים כתובים בפולנית, בכתב יד עגול, ילדותי וצפוף, צפויים להפוך במהלך השנה הקרובה לספר בהוצאת "יד ושם", כשבמקביל נמשכים כל העת המאמצים לעלות על קצה חוט שיענה על השאלה שנותרה פתוחה עד לרגע הזה: מה באמת קרה לרבקה? האם יש סיכוי שהיא עדיין בחיים?
היומן האבוד מקרמטוריום B
"אני מפסיקה כעת לדבר. מרקושבה מתווכחת איתי שכזה רעב עוד לא היה. אולי לא בשבילה, אבל בשבילנו? בשבילי? אח, השם! מה אנחנו כבר עברנו… כשאמא שלנו הייתה חולה, בישלתי 20 גרם (!!!) תפוחי אדמה עבור ארבעה אנשים, בלי תוספת… את תפוח האדמה קיבלה אמא, ואנחנו שתינו רק את המים, וכל אחד קיבל חתיכה קטנה רק 'להרגיש את הטעם…' די, מספיק על האוכל. שוב פעם אני כותבת על אוכל? מה קרה לי? כשאני חושבת על זה נהיית לי בחילה!! (12.2.1944)."
