משה איבד את כל משפחתו בשואה, בניהם הוריו ואחיו הקטנים. היה חלק מקבוצת "ילדי בוכנוואלד", ילדים ונערים ששרדו במחנה ועלו במסגרת עליית הנוער. ביוני 1945 נשלח משה עם ילדי המחנה ברכבות לצרפת. באקואי שהה בבית הבראה שנשכר על ידי ה-o.z, ארגון צדקה יהודי צרפתי. במקום זה התקבצו כ500 נערים מבוכנוואלד ומברגן בלזן. ב7 ביולי 1945 הפליגה הקבוצה באוניה מטרואה לארץ ישראל. ביום 15 ביולי 1945 הגיע משה ארצה במסגרת "עליית הנוער". האונייה נתפסה על ידי הבריטים, והמעפילים הועברו למחנה המעצר בעתלית.
בבוא הפקודה מראשי היישוב, בסוף חודש אפריל 1948, התייצב משה להגנת העם באותה נימת ביטחון. "הפחד היה ממנו והלאה, כי הוא חשב על החיים, על הניצחון, על מולדת ועל חיים שקטים", מסביר חברו. הוא שירת בחטיבת "עציוני", היא חטיבת "ירושלים" – חטיבה מספר 6 של ה"הגנה". משה צורף ליחידת פל"ם (פלוגת משמר) והועבר לגדוד 63. "כיוון שהיה חשמלאי", מספר חברו, "נשלח לכל החזיתות כחשמלאי וטלפוניסט, אך באותם ימים נאלץ היה כל חייל להיות מוכשר בכול, כך הפך משה המקלען של המחלקה".
