ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

338

סא”ל הלר שמעון

בשואה

נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב “יגלונסקה” ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק”מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.

בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב”זקופנה”. התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.

תקומה 

לנה קיכלר הצליחה להבריח את כל הילדים, המטפלים המורים והטבחית את הגבול לצ’כיה ומשם ברכבות לפריז. הגענו לפריז בתחילת 1946. בסיוע כספי הג’ויינט התמקמנו בעירה “בלוי” במחצית הדרך לורסיי. נשכר בית בן 3 קומות והחלו חיי שיגרהשל לימודים שכללו עברית וצרפתית. לנה קיכלר ארגנה עליה מסודרת לישראל רק בתום מלחמת העצמאות.

לנה קיכלר פרסמה את סיפור חייה וסיפורם של כמה ילדים (גם שלי) בספריה “מאה ילדים שלי” ו- “המאה לגבולם”.

במרץ 1949 עלינו ארצה באוניה “קדמה” ממרסיי. שהינו כחודשים במוסד “אונים” בכפר סבא. אח”כ אומצנו ע”י קבוצת שילר ליד רחובות. הגענו לשילר בחופשת פסח. הילדים הקטנים מתחת לגיל 13 אומצו ע”י משפחות. החיים במסגרת הקיבוץ לקחו חלק חשוב בשיקומנו והשבת חיינו לשגרת אנשים נורמאליים, ואפשרו לנו להתפתח להישגים אישיים של כל אחד ואחד.

את שנות לימודי התיכון התחלתי בבית הספר המשותף של קב’ שילר וגבעת ברנר. עד הפילוג בתנועה הקיבוצים. ושנתיים אחרונות בבית ספר בקיבוץ נצר סירני.

הצטרפתי לגדנ”ע אוויר חוגי טיסנאות וקורס טייס. זכיתי בטיסת סולו בפייפר. המדריכה הייתה רינה לוינסון האגדית.

בשחקים

התגייסתי ב 3.8.55 והתנדבתי לקורס טייס מס’ 22 באמצע הקורס פרצה מלחמת קדש. היינו בתקופה הראשונה באימונים במטוס הארוורד, חזרנו לטוס במטוסי סטירמן גם בטיסות מבצעיות. חוויה לא רגילה לחניכי קורס טייס לטוס בפקודה בגובה הכי נמוך שאפשר, בלי מכשירי קשר ואמצעי ניווט לילה, כשכל המדינה תחת האפלה.

אחד החניכים היה צריך להחזיר מטוס מרמת דוד לבסיס האם – רמלה, אמרו לא להרעיש עם המנוע ואז ידליקו לו את אורות המסלול. רעש הוא עשה אבל האורות לא נדלקו. למזלו נדלקו אורות מסלול בשדה התעופה לוד לרגע, הוא ניצל את ההזדמנות ונחת שם.

אחרי המלחמה המשכנו את הקורס. היינו הקורס הראשון שעבר הסבה למטוסי סילון – ה”מטאור” תוך כדי הקורס. בזמן הקורס ענדנו דרגות ממ”ק – הגשה לא נעימה ביותר.

בסיום האימון המבצעי הוצבתי בטייסת 101, טייסת היירוט עם מטוסי מיסטר A4. שירתי ב 101 תקופה אחת ואח”כ עברתי קורס מדריכים. הדרכתי בבית הספר לטיסה עם סיום החוזה (51/4 שנים) ובמקביל טסתי ב101 בהצבות חירום (הצ”ח)

אחרי השחרור התקבלתי לחב’ אל-על. המשכתי לטוס במילואים. נלחמתי בנוסף למלחמת קדש בעוד 4 מלחמות: ששת הימים, ההתשה. יום כיפור ושלום הגליל. במלחמת שלום הגליל שימשתי כמפקד מכלול תקיפה צפון (משל”ק). השתחררתי משרות סדיר בדרגת סגן. כשנתיים לאחר מלחמת שלום הגליל ב 1984 השתחררתי משרות מילואים בדרגת סא”ל.

לאחר השחרור

הצטרפתי לחב’ אל-על בסוף 1960 הייתי טייס באל-על בממשך 41 שנים מתוכן 34 שנים כקברניט. מלאתי מגוון תפקידים לרבות מדריך בוחן, מנהל צי, וחבר ועד צוותי אויר. רוב עבודתי הייתה בטיסה בקווים. התחלתי לטוס במטוסי “בריטניה” ואח”כ מטוסי בואינג 707 , 747-200 ו 747-400.

הייתי בתפקידי ניהול – טייס ראשי של מטוסי 747-200 , הבאה וקליטת מטוסי 747-400 מנהל הצי המשתף של ציי ה 747. בתום תפקידי הניהול חזרתי לטוס בקווים. בגיל 60 זכיתי לתואר משונה “קברניט רק באוויר” עד לשינוי החוק. פרשתי לגמלאות בגיל 65 כקברניט. במהלך העבודה השלמתי קורס ניהול שערכה האוניברסיטה בירושלים.

מקור וקרדיט :

הלר שמעון – – מורשת מתקומה לשחקים

1

תגובות

  • רק עכשו כשקראתי את קורות חייו הבנתי שבעצם לא ידעתי דבר על עברו כילד ניצול שואה. במסגרת תפקידיו באגף מבצעי אויר הכרתיו. איש צנוע ושקט. כל הכבוד.

    סימונה 16 ביולי 2018 17:09
  • כדייל וכמש”ב הייתה את הזכות להכיר במשך שנים רבות את שני הקברניטים צביקה אומשוויף ז”ל ושמעון הלר לחיים יבדל”א. את שניהם הערכתי ואולם לצערי במשך השנים לא הכרתי את סיפור חייהם.
    שמחתי לקרוא את סיפור חייהם המרתק.

    ציון הראל 16 ביולי 2018 17:22
  • האם תוכלו לספר גם את סיפורם של זאב שרון ויוסי עופר

    יאיר סלע 16 ביולי 2018 18:04
  • והדמעות זולגות מעיני….
    לקראת 70 שנה למדינה פנה אלי ניתאי אלבוים ( תחקירן ערוץ 2) שרצה שאחשוף את מכתביו של סבי אותו לא זכיתי להכיר ואשר שלח 3 ילדות לפלסטינה בשנת 1936 לבד.הוא התכתב איתם בעברית צחה וגבוהה כי היה מורה לעברית בפולין ואינטלקטואל אמיתי .זה היה קשה אולם חשפתי את המכתבים שאותם הקראתי בתוכניתה של רעיה אדמוני. המכתבים קורעי לב של אב ששלח את הבנות שהיו יתומות מאם והבריטים סרבו לאשר לו את
    ״הסרטיפיקט המיוחל״. בשנת 1942 נרצח עם בנו ששרת בצבא הפולני או באושוויץ או בטרבלינקה.
    הבן השני הצליח להגיע לפלסטינה בשנת 1938 והוא בן 21.מאחר והיה מלומד הוצע לו תפקיד מעניין אולם הוא סרב וביקש להצטרף לכפר עציון.הוא נישא
    לאשה מדרום אפריקה ונולד בנו אבשלום. במשך 6 חודשים כאשר האמהות והילדים פונו למנזר כתב דויד ששינה את שמו מטייטלבוים לתמרי מכתבים רבים לרעייתו רבקה( שהיא עדיין בחיים) . הוא גם כתב שיר לילדים הנצורים
    במנזר והשיר הוקרא בקול ישראל. המכתבים של דויד הם מכתבים של מלח
    הארץ של אנשים שחלמו להקים מדינה.בספר גבורת הנצורים מצויים 29 מכתבים ושיר אחד.למרבה הצער דויד נרצח יום לפני הכרזת המדינה יחד עם כל חברי כפר עציון שנקברו אחרי שנה היות שהירדנים סרבו להחזיר את הגופות.במאי 1949 ביום הולדתי נערכה לוויה גדולה מאד וכל חללי כפר עציון
    נקברו בקבר אחים בהר הרצל בירושלים. הבן אבשלום נפטר בגיל 21 בנסיבות
    עלומות.

    קראתי את סיפורך והיה לי קשה לחשוב על ההחמצה הגדולה של הוריך שלא זכו לראות לאן הגעת.אני מניחה שטסתי אתך פעמים רבות ב 747-200 וב 747-400 כי היינו מוצבים בלונדון משנת 1983עד 1989 ומאחר ואני בעלת בית ספר לאנגלית ומתגוררת קרוב מאד לאבשלום רן שהיה שכני גם כאשר הייתי ילדה בכפר חסידים והוא ביגור.
    הסיפור שלך הוא ניצחון הרוח על החומר ואני יכולה רק להצדיע לך.
    בברכה,
    סימה(סטולר) יעקוב
    בעלי אלי יעקוב עבד 37 שנים בחברת אל על כמנהל הקייטרינג של אל על
    ופרש כסמכ״ל מסחר בסאן-דור לאחר שהושאל מאל על לסאן דור .בשנת 2001
    עבד כיועץ חיצוני לאל על והקים את סאן-דור holiday.

    סימה (סטולר) יעקוב 16 ביולי 2018 19:10

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *