הציור למעלה הוא של שמואל בק , שהיה בעצמו ילד בשואה
ברחנו לפראג והמתנו לניירות הגירה לאוסטרליה. כאשר אלה התמהמו , נשלחנו אחי ואני ( 7, 10 ) לבת דודתי בטולוז שבצרפת.
הורי נשארו מאחור וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבי. הורי בורחים לפולין . אבי נעצר ע"י הגרמנים ונרצח. אימי שרדה ונשארה בזהות נוצרית בדויה עד תום המלחמה.
1939- 1942
בצרפת התאקלמתי בקלות כנער בית ספר.
בשנת 1939 מגויס בעלה של בת דודתי ( שהיתה בהריון) ואני נער בן 12 הפכתי לגבר היחיד במשפחה. כאן הסתיימה ילדותי . עם תחילת רדיפת היהודים הזרים, אחי ואני מוסתרים בסיוע המחתרת בפנימייה של מסדר נזירים קתוליים. המשטר החמור היקשה על הסתגלותי למקום.
1943
עם החרפת הרדיפות מנסה משפחתנו לגנוב את הגבול לספרד דרך הרי הפירנאים. בגבול אנו נתפסים ע"י הספרדים. כל המשפחה נלקחת למעצר בבית הכלא. ואילו אני נשלחתי לבד לבית יתומים.
ארגון הג'וינט מצליח לשחרר את ככולנו ולהעביר אותנו לברצלונה, שם אנו מקבלים מזון. אין גרמנים ,יש אור, אין עוצר ואין האפלה!
1944
בסוף 43 הצלחנו לעלות לאונייה פורטוגזית אשר נועדה להחזיר לאירופה מהמזרח , פצועי מלחמה . בפברואר 44 הגענו לנמל חיפה ומשם במסגרת "עליית הנוער" למוסד "אהבה" בקרית ביאליק. כאן לראשונה , זכינו לחחי חופש והתחלנו נוטעים שורשים של אהבה במדינה .
מקור : מעריב , 11 לאפריל 2018
1
