יפה פאר , בת 16, לפתע בין ארובות העשן

134

“מצאנו את עצמנו מספר ילדות שלא ידעו מה הולך.  רק ראינו ארובות עם עשן בריח של שריפת בשר. לא ידענו איפה אנחנו, מה קורה איתנו, מה יעשו איתנו, וכבר ידענו שאין לנו משפחה, המשפחה שלנו כבר הלכה”.

 יפה פאר, ניצולת שואת יהודי הונגריה, גרה כיום בראשון לציון. היא נשואה, ולה שלושה ילדים, שמונה נכדים ונינה.

אחרי פסח שמענו רמקולים ברחובות ופתאום שמענו דפיקה חזקה מאוד בדלת”, שיחזרה פאר. “שני שוטרים הונגרים נכנסו עם רשימה וביקשו להתלוות אליהם ולצאת מהבית. ריכזו אותנו בבית הכנסת ואחרי כמה ימים לקחו אותנו על עגלות. העמיסו אותנו והביאו אותנו לגטו – רחוב אחד סגור של יהודים. חיכו לנו שם קרונות של בהמות. דחסו אותנו כמו בהמות, בעמידה, איזה 150 איש בתוך קרון. אספו את היהודים מכל האזור. פתאום הרכבת עצרה. פתחו את הקרונות וההונגרים מסרו אותנו לגסטפו. הם התחילו להוריד את האנשים מהקרונות בכוח ובאכזריות גדולה מאוד. אני לא יכולה לשכוח איך שתפסו את אבא שלי, עם מקל של סבא משכו אותו והפילו אותו למטה

“הפרידו בין הגברים והנשים, ומאותו רגע לא ראיתי את אבא שלי יותר. אחר כך אמרו לנשים להסתדר שתיים בשורה. אני החזקתי חזק את היד של אמא שלי, ואחותי אסתר החזיקה את היד של גיסתי. ודוקטור מנגלה, שאני לא יכולה לשכוח את העיניים שלו. לקחו אותנו מאמא שלי. היא שמאלה, אני ימינה. מצאנו את עצמנו מספר ילדות שלא ידענו מה שהולך. רק ראינו ארובות עם עשן בריח של שריפת בשר. לא ידענו מה זה. נכנסנו לבלוקים, שם היו הוותיקות והן אמרו לנו: שם שורפים את המשפחות”.

מקור

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *