"לו היינו מספרים, לא היינו יכולים לעשות את מה שעשינו" , ראיון עם חוה וולף-וויז'ניצר

475
"במחנות לא היה מה לאכול וכשהשומר הגרמני נתן מכה בראש התפתחה לי דלקת והתעוורתי. דודה שלי שהיתה רופאה, אמרה שאני מוכרחה לאכול, אם לא אוכל זה לא יתרפא. אז סבתא שלי אמרה שנמכור את המעיל שתפרו לי לחג לראש השנה ונקנה לי אוכל. אמא שלי אמרה, אני לא מוכנה למכור את המעיל של חוה, אמכור את שיני הזהב שלי לפני כן. וככה היא עשתה. היא הלכה ליד גדר התיל ומכרה אותן לגויים.
אבא שלי הלך לבקש חתיכת לחם מאנשים, והיו אנשים שהיה להם יותר. ובקופייגורוד כל יום באו לגרש. דודה שלי, שתהיה בגן עדן, כל כך עזרה לנו. יום יום היא היתה מסתירה אותנו מתחת לשמיכות בזמן שההורים הסתתרו. כל יום היה גירוש לשום מקום. יום אחד תפס אותנו חייל ודודה שלי שיחדה אותו. בלילה ההורים שלי היו חוזרים".
באתר יד ושם , "לו היינו מספרים, לא היינו יכולים לעשות את מה שעשינו" , ראיון עם חוה וולף-וויז'ניצר
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *