ילדה בת 14 בגטו וארשה
יום אחד ניתנה פקודה, כי על יושבי הגיטו למסור את כל מקלטי-הרדיו ומעילי הפרווה. מעילי הפרווה היו נחוצים לצבא הנאצי לצורך מלחמת החורף הקשה ברוסיה, שתוכננה אז. את מקלטי הרדיו לקחו כדי שאוכלוסיית הגיטו לא תדע על המתרחש בעולם החיצון .
עם סגירת הגיטו , חידשתי את לימודי בבית-הספר. האמת היא, שבית-הספר בא אלי. הגימנסיה היהודית, שאחותי נינה גמרה אותה, ארגנה "חוגים גימנאזיאליים" סודיים . כמו בזמנים רגילים כן עתה נקבע לכל מקצוע מורה מוסמך והלימודים התנהלו על פי תכנית מדוייקת. יום-יום נפגש החוג שלי, בן שש בנות, לחמש שעות לימודים. למען הזהירות נערך כל שיעור במקום אחר. השיעור בחשבון, למשל, נתקיים בשעה 9:00 בבוקר אצלי בבית. מ10:15 עד 11:15 למדנו לטינית בביתה של תלמידה שנייה. היסטוריה למדנו משעה 12:30 עד 13:30 בביתה של תלמידה שלישית וכן הלאה- חמש שעות מלאות של לימודים.
זוגות-זוגות הלכנו משיעור לשיעור ועינינו פקוחות לראות אם אין עוקבים אחרינו. אמנם, נפחדנו מפעם לפעם, אך גם לזאת התרגלנו.
מקור וקרדיט : מרים בידרמן , נעורים בצל המוות , הוצאת "דבר" , 1962
0