"חוייבנו כל היהודים בהולנד , לענוד כוכב צהוב על דש הבגד ועליו מוטבעת המילה JOOD, והותר לנו לקנות רק בחנויות ספציפיות מאוד ובשעות קבועות מראש.
נאסר עלינו לרכב על אופנינו, שכן אני זוכרת את עצמי הולכת לבית הספר ברגל עם חברה. גם על חשמלית נאסר עלינו לעלות. אך האיסורים הללו הלכו והחמירו בזמן שאני כבר הייתי במחבוא.
מראה פניי היהודי אילץ אותי להיות כלואה במחבוא בלי אפשרות לצאת מדי פעם בפעם. עבורי זה היה קושי גדול. הסתתרתי בהתחלה בבית בוולאווה. בבית ההוא ישנתי בתחתית של ארון רגיל שניצב באחד החדרים, ושרצפתו היא מעין דלת מוסתרת. אני הייתי משתחלת מתחת לדלת מאוזנת זו , וישנה על רצפתה, ובני הבית הניחו על הדלת שבתחתית הארון סירים , כדי שאיש לא יוכל להעלות בדעתו שמישהו מסתתר מתחת.
אבל אז הייתה לפתע פשיטה . מישהו הלשין שיהודים מסתתרים בבית ובעוד בתים.
הפשיטה על הבית הייתה מפחידה . חיילים גרמנים נכנסו ודרשו לפתוח את דלתות הארון. הם צעקו : "האם יש שם עוד מישהו? " מובן ששתקתי. לא פציתי פה. הם לא יכלו לדעת שאני מסתתרת שם. איש לא היה מעלה בדעתו שמתחת לכל הסירים הללו ישנה דלת , שמתחתיה ניצבת מיטה , ובה אני שוכבת.
מייד שהסתלקו , מיהרתי לברוח החוצה. נסתי על נפשי במהירות לעבר שדות השיפון, שצמיחתו הגבוהה שימשה לי מסתור , והסתתרתי שם כמה ימים . מישהו דאג לי למזון ולשמיכה. חודש יולי סיפק לי מזג אוויר נוח.
ד"ר לני דוייזנד , הייתה בת 14 בתקופת השואה , כיום מתגוררת באמסטרדם , שם שימשה רופאה. היא ומשפחתה הסתתרו ביערות הולנד ושרדו.
מקור וקרדיט :
תיאו קוסטר, חברים לכיתה של אנה פרנק, מדיה 10 , הוצאה לאור בע"מ , 2016
לקטלוג ההוצאה לאור באינטרנט ולהזמנה
1
