מאבקו של הילד משה מרגלית (מרגוליס) מקהילת יהודי לודמיר

165

הילד היהודי בשואה: מאבקו של משה מרגלית (מרגוליס) מקהילת יהודי לודמיר (עיר נפה במחוז וולין באוקראינה) וכיצד הוא שרד בסביבה הנאצית/הרצחנית של האַיְינְזַצְגְרוּפֶּן

הספר על ההשמדה של קהילת לודמיר

אירוע ההשמדה של קהילת לודמיר מתואר בסיפור אישי של משה מרגלית (מרגוליס). משה נולד בשנת 1930 ובשואה הוא הפך ליתום. הוא עלה בשנת 1946 למדינת ישראל במסגרת "עליית הנוער`", למד בבית הספר "מקווה-ישראל", הצטרף ל"הגנה" ולחם במלחמת השחרור. בשנות החמישים למד בבית-הספר למדעי החברה בתל-אביב. בשנת 1958 הוא הקים משפחה ומאז 1995 הינו גמלאי ומתגורר בסמוך ל"תיאטרון גבעתיים". הספר "ילדות בלהבות" שכתב, הוא העדות המיטלטלת שלו (בגילים 9 עד 13) לסיפור ההשמדה של יהודי העיר לודמיר.

סיפור ההשמדה של קהילת יהודי העיר לודמיר (חבל ווהלין)

השם לודמיר Ludmir ניתן לעיר על ידי דוברי יידיש: בפולנית נקרא המקום ולודימייז' Wlodzimierz, ובאוקראינית ולאדימיר וולינסקי Volynskiy Vladimir. מדובר בעיר בפלך ווהלין, אוקראינה (יש לציין שעד לחלוקת פולין בסוף המאה ה- 18, ובין שתי מלחמות העולם – העיר הייתה שייכת לפולין).

מצ"ב אבני דרך בהשמדת יהודי לודמיר:

  • ב-17 בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את העיר וב-23 ביוני 1941 נכנסו הנאצים. מחודש יולי 1941 ועד פברואר 1942 נחטפו מלודמיר יותר מ-2,000 יהודים – קצתם באמתלה של גיוס לעבודת כפייה – ונרצחו בידי הגרמנים ובידי המשטרה האוקראינית (רובם נורו בחצר בית הסוהר ונקברו בקברי אחים במקום).

 

  • ב-13 באפריל 1942 נדרשו כל היהודים הנותרים, יחד עם יהודי הסביבה, להתרכז בגטו. בחודש מאי 1942 חולק הגטו לשני חלקים: החלק הראשון כלל את בעלי המקצוע הנדרשים (כ-14,000 איש) ונקרא ה"הגטו החי". החלק השני כלל את האחרים (כ-4,000 איש) וכונה "הגטו המת". בגטו פעלו מטבח ציבורי ובית חולים. היהודים הועסקו בעבודות חקלאיות ובבתי מלאכה לחייטות ולסנדלרות.

 

  • באוגוסט 1942 נשלחו כ-1,000 יהודים לחפור בורות ליד הכפר פיאטידיין (Piatyden) וב-1 בספטמבר 1942 כיתרו את הגטו גרמנים ואוקראינים והחלו בחיסולו. ראשונים נרצחו בבורות שליד פיאטידיין כ-4,000 תושבי הגטו מחוסרי המקצוע (ועד 15 בספטמבר נרצחו גם רוב בעלי המקצוע).

 

  • כ 4,000 איש מבעלי המקצוע שנשארו בחיים הועברו לגטו שהוקם בלודמיר בשכונה אחרת והם הועסקו במיון רכושם של הנרצחים – מרביתם נרצחו חודשיים מאוחר יותר ב 13 בנובמבר 1942.

 

  • כ 500 בעלי מקצוע שנותרו בחיים חוסלו חודש מאוחר יותר ב-13 בדצמבר 1943 (תאריך זה מוגדר כחיסול הסופי של יהדות לודמיר והסביבה).

לודמיר שוחררה ב 20 ביולי 1944, נאספו בה כ 140 ניצולים או כ 0.5 אחוז (מתוך 25,000 יהודי לודמיר והסביבה 99.5 אחוז נרצחו), רוב הניצולים היגרו לפולין לפי הסכם חילופי אוכלוסין בינה לבין ברית המועצות.

הסיפור האישי של הילד משה מרגלית מקהילת לודמיר

אבי, (צבי ביק ז"ל), נולד בשנת 1917 והיה בעל כישרון גרפי ויכולת ציור ברמה גבוהה, והוא שימש כצייר שלטים וסמלים עבור הגרמנים. העבודה בהכנת שלטים עבור הגרמנים שימשה כמגן לאבי בפני הסכנה של חטיפה ורציחה בנוסף לכך הייתה לו תקשורת טובה עם משה מרגלית. המשותף לשניהם היה רב: משפחותיהם נרצחו בעיר לודמיר והם חיו בסביבה של השפלות, מכות ועינויים והתמודדות נחושה עם הסביבה הנאצית הרצחנית והסביבה האוקראינית האנטישמית.

משה שרד בזכות התושייה היוצאת מן הכלל שגילה כשהציג את עצמו כבן של מנהל היודנרט (לכן לא פגעו בו) ויכולתו ללמוד ולהבין את השפה האוקראינית ואת השפה הגרמנית.

משה נהג לבקר ולהביא כל בוקר תה חם לשומרים האוקראינים, משתפי הפעולה, ולשומרים הגרמנים (למרות שהם התעללו בו). הוא סיפר שלמרות שהיה בן 12 נראה קטן וכחוש כבן שבע והשומרים לא חשבו שהוא מבין את שפתם.

לאחר ביקור אצל השומרים הוא נהג לספר לסביבה הקרובה שלו ולהנהלת הגטו את מה ששמע. משה סיפר לאבי שהשומרים האוקראינים שוחחו בחודש דצמבר 1943 על התכנון של הגרמנים לחסל את הגטו ועל החשש שלהם שהם עלולים להיפגע בגלל שהיו עדים למעשי רצח של שבויים, יהודים, פולנים, וקומוניסטים רוסים. מצד שני הגרמנים חששו מהשומרים האוקראינים (כיוון שהאוקראינים היו רוב הצוות). בזכות המידע הזה ברחו אבי ומשה מגטו לודמיר ונשארו בחיים.

מצ"ב מספר תמונותמשה מרגלית, העיר לודמיר, רצח בירייה ע"י האַיְינְזַצְגְרוּפֶּן (Einsatzgruppen) עוצבות המבצע של הנאצים (שיטת ההשמדה של יהודי אירופה בתחילת מלחמת העולם השנייה) ואנדרטאות שהוקמו בלודמיר לזכר הנרצחים.

מקורות 

Carlo Mattogno, The Einsatzgruppen in the occupied eastern territories -Genesis, missions and actions, Castle Hill Publishers 2018.

Gerry Van Tonder, SS Einsatzgruppen: Nazi death squads 1939-1945, Pen and Sword Military 2018.

Irgun Yotzei Ludmir, Pinkas Ludmir 1962.

אסתר וינשל בוים, פנקס לודמיר, ספר זיכרות לקהילת לודמיר 2012

משה מרגלית, ילדות בלהבות, הוצאת משרד הביטחון 2000.

 

מקור ,וקרדיט : עמוס ביק

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *