מהגטו למדים הירוקים: סיפורו של אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה

180

דיבורו קולח כשהוא מדבר על כדורגל, הברק בעיניו מסגיר את התשוקה אבל לא כשמדברים על התקופה שלפני כן – שם הוא מקמץ במילים, נסגר: "נולדתי ב-1935 בצרנוביץ' שברומניה. בגיל 5 גירשו אותנו לאוקראינה. אבי, אמי, ההורים של אבי ואחיו, ואני. חלק מהמשפחה גורשו למקום אחר.

"אני, בתור ילד בן 5 לא יכולתי להבין מה קורה אבל אני זוכר הכל, כמו את הפעם ההיא שאבא נשכב עלי בבית כדי להגן עלי מפני ההפצצות של הרוסים, אותו דבר כמו שאני עשיתי עם הבת והנכדה שלי כשירו עלינו טילים בזמן מלחמת לבנון הראשונה. אותו מקרה חזר על עצמו. ההיסטוריה חזרה על עצמה בסיטואציות שונות לגמרי".

באוקראינה הם הגיעו לכפר קטן שנקרא ג'ורין, שם שהו בגטו לאורך המלחמה. "למזלנו, הרומנים היו האחראים שם, אותם אפשר היה לקנות בכסף. הילדות שלי עברה בגטו במהלך 5 שנים, הייתי עוזר להורים שלי ומביא את תפוחי העץ לשוק כדי להרוויח את פת הלחם שבקושי היינו מרוויחים. בלי בית ספר, בלי למידה, בלי כלום. ככה יום רדף יום".

מגיא ההריגה לנבחרת ישראל

"בגיל 13-12, אחרי המלחמה", הוא ממשיך, "אבי היה אוהד של קבוצה יהודית ברומניה, הוא לקח אותי איתו. באותו זמן הייתי משחק כדורגל עם כל החבר'ה בכדור סמרטוטים, והבנתי שאני כנראה טוב כי תמיד בבחירות היו בוחרים אותי ראשון. יום אחד, בא אלי חבר, אמר לי 'בוא תשחק איתי בקבוצת נוער של העיר צ'פאנה'. ברחתי מבית ספר, הלכתי לאימון. ככה התוודעתי לכדורגל".

בשנת 1950 משפחת מנצ'ל שטה לישראל. התקופה היא תקופת צנע, ואברהם מצטרף לקבוצת הנוער של מכבי. "אם הייתי צריך להגיע לאימון של מכבי אז הייתי קם בשש בבוקר ונוסע עם שני אוטובוסים למפרץ. בבוקר עבדתי כרתח, בצהריים התאמנתי ובערב הייתי שוכב בבית עם מגבת על הראש בגלל הגיצים של הריתוך".

באחד מרגעי השיא, הילד שנולד בכפר קטן ברומניה, נרדף בשל היותו יהודי ושרד את הגטו, זומן ללבוש את מדי הנבחרת, ענד בגאווה את מגן הדוד על החזה.

מקור

מהגטו למדים הירוקים: סיפורו של אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *