מזיכרונותיו של תומס גבע על סלקציה בבלוק הנערים באושוויץ

452
·         ממגדלי השמירה כוונו אלינו ארבע מכונות ירייה. גם האסירים הגרמנים הוותיקים, הבטוחים במעמדם המיוחס, חששו לגורלם. עתה הגיע תורנו. נכנסנו לחדר הרחצה הקר והלח, התפשטנו, נטלנו את צרור הבגדים וחלפנו על פני רופאי הס"ס בריצה מהירה ככל שנשאו אותנו רגלינו הצעירות. אלו שעברו את המבחן רצו בחזרה אל מקומם הבטוח בבלוק, כמעט מבלי שטרחו להתלבש. זקן הבלוק ניצל את מלוא השפעתו על מנת להציל אותנו ולחש לאוזני הקצין: "הנערים באמת עבדו היום המון, תן להם לעבור במהירות כדי שיוכלו ללכת לישון". הפעם ההימור הצליח ורק קומץ מאתנו הושאר שם. אבל באותו ערב התקשינו להירדם. אנחנו, שקיבלנו חודש נוסף של חיים, חשבנו על חברינו שהוסעו במשאיות, אותם הנערים שעד מהרה ייווכחו באימי תאי הגז. העולם שכח אותם. לא יכולנו לעשות דבר.
 
·         מקור: תומס גבע, נעורים בכבלים. ילד ניצל מן השואה, יד ושם, ירושלים 2003,

מזיכרונותיו של תומס גבע על סלקציה בבלוק הנערים באושוויץ

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *