מירה ליכטנהולץ רינגל, פרטיזנית בת 15 , הישרדות בשואה

43

בסביבות גיל 10 פרצה מלחמת העולם השנייה. ההורים לא האמינו שהמלחמה תגיע לכפר שלהם. אבל לילה אחד זה קרה הגרמנים פלשו לכפר. אביה של מירה פקד עליה: “תברחי מהחלון, ורוצי לשכן הגוי  לידינו, ותבקשי ממנו שיחביא אותך”. האח הקטן רצה להצטרף אבל האבא אסר עליו היות והיה קטן בגיל. הוא צעק: “רוצי מהר ותצילי את עצמך, כי אני סומך עליך, שאת תצליחי להישאר בחיים, ולהקים שושלת”.

השכן הגוי החביא את סבתא בתוך הארון. יומיים שהתה שם. והשכן הבין, שהוא חייב להעביר אותה למקום מבטחים, וכך עשה. נתן לה בגדים אוכל ומעט כסף, ושלח אותה לכפר הקרוב. “שם סידרתי לך מקום אצל חבר במנזר” אמר. במנזר קבלו אותה והחביאו אותה. האמינו שהיא גוייה כי היו לה עיניים כחולות בהירות ושער ארוך בהיר ,דיברה פולנית, רוסית ואוקראינית ולכן האמינו שהיא לא יהודייה.

ההורים והאחים הועברו לגטאות ושם נהרגו.

מירה נשארה תקופה קצרה במנזר, ואז הגרמנים הגיעו גם לחיפוש גם מנזר, אז מירה  שוב ברחה לעיירה סמוכה. שם מצאה עבודה בביתו של קצין אס. אס. היא עזרה לאשתו בטיפול הילדים ובעבודות הבית. לאחר כחצי שנה גילו שהנערה מירה היא יהודייה, לכן אשת האס. אס בקשה ממירה לעזוב מפחד, שיהרגו אותה. הגברת הכינה לה ילקוט מלא באוכל בבגדים וגם כסף, ובקשה “רוצי ותברחי מהמקום”. הפרידה הייתה קשה, הילדים בכו מאוד, כי רצו ללכת אתה.

משם ברחה מירה ליערות ופגשה כמה חברים, שברחו מהגרמנים כמוה. הם התחברו כולם כפרטיזנים ובנו לעצמם בונקר מתחת לאדמה וחיו שם. שלג ירד מעליהם ובקושי היה מה ללבוש ומה לאכול. הם מצאו קופסאות שימורים ריקים, וזה היה עבורם סירים או כוסות. את השלג המיסו ובישלו אוכל ושתיה. מדי פעם קפצו לאחד הכפרים, וגנבו תרנגולות וביצים וירק ומזה התקיימו.

בלילות עשו פעולות חבלה והרסו כפרים ודרכים, שגרמנים לא יוכלו להגיע אליהם, ואז ברחו מהאזור. בלילות היו מגיעים הגרמנים, שחיפשו אחר יהודים  ופרטיזנים שהסתתרו ביער, לכן הם ברחו ליער אחר .

באחת הפעמים חלתה  מירה בטיפוס, והחברים הפרטיזנים החליטו להציל אותה. לקחו אותה לכפר הקרוב ליער. נכנסו לאחד הבתים והסבירו לבעל הבית, שהילדה חולה וחייבים להציל אותה, במידה ולא יעשה כך יהרסו את כל הכפר. הגוי הסכים לקח אותה לטיפול, והציל אותה מהמחלה, לאחר מכן החזיר אותה בריאה ליער.

לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *