מסע ההישרדות של ד"ר חולדה קמפניינו וילדיה במסתור באיטליה

31

"בסתיו 1943, עם השלמת כניעתה של איטליה וחתימתה על הסכם שביתת נשק, מצאו חולדה קמפניינו, גיסתה חנה קאסוטו וחמשת הילדים מקום מקלט במנזר. אם המנזר הסכימה לקבל אותן כאורחות בתשלום תחת שם בדוי בבית הארחה לנשים שהיה קיים במנזר. היה עליהן לכנות את הילדים בשמות חדשים, להמעיט בשיחה עם זרים ולהסתגר בחדרים שהוקצו להן. חולדה וחנה סיכמנו על סיפור כיסוי שיסביר את שהותן במנזר: לפי הסיפור, הן בנות משפחה מצפון איטליה, שברחה מן ההפצצות וקשיי המלחמה וחיפשה מקלט בעיר. הן הורו לילדים כי בשעת סכנה כל מזון מותר לאכילה, מבלי לבדוק אם המזון כשר. באוקטובר כרעה חנה ללדת. התינוקת נקראה בשם חווה.

עד מהרה חדל גם המנזר להוות מקום מבטחים, ושתי הנשים וששת הילדים, ביניהם תינוקת, החלו לנדוד. בכל לילה מצאו מקלט אצל זרים אחרים. מדי יום נפגשו חולדה ושאול קמפניינו והוא העביר לה את הכתובת בה ילונו בלילה הקרוב. בעקבות הלשנה נעצרה חנה קאסוטו יחד עם בעלה נתן. גם שאול קמפניינו נעצר. שלושתם נשלחו מזרחה, למחנות המוות.

מקרב ארבעה הורים, נותרה חולדה קמפניינו אם יחידה לששה ילדים. היא מצאה להם מקומות מסתור. במהלך הימים נעה בדרכים וביקרה את ילדיה המוסתרים ברחבי העיר. היא הסתתרה במנזר. התינוקת חווה נמסרה להשגחתה של אישה בכפר ליד פירנצה. כשהיתה בת ארבעה חודשים חלתה בדלקת ריאות ונפטרה. לימים הועברה לקבורה בבית הקברות היהודי בפירנצה.

חולדה קמפניינו הגיעה לארץ ישראל באביב 1945, ולאחר זמן קצר במחנה עתלית עברה לבית משפחת קאסוטו בירושלים. בתחילת אותו קיץ נודע שחנה קאסוטו נשארה בחיים. היא עלתה ארצה ובאפריל 1948 נהרגה בהפגזה על שיירת הדסה שעלתה אל הר הצופים. באותה שנה עברה חולדה קמפניינו עם שני ילדיה לקבוצת יבנה.

סיפורה של חולדה קמפניינו נודע בארץ ב-1961, כשזומנה להעיד במשפט של אדולף אייכמן בירושלים. בעדותה סיפרה על גורלה של יהדות איטליה בתקופת השואה. אמנם היא נהגה לספר לילדיה על מה שעברה, אך תחילה סירבה להעיד. היא הרגישה כי הזיכרונות שיעלו וישובו יהיו קשים מנשוא, אך עם זאת חשה חובה גדולה כלפי הקהילה היהודית באיטליה, וכלפי בעלה ואחיה. בעדותה סיפרה גם את סיפורה האישי. כעבור עשרים העלתה את סיפורה על הכתב, בספר "לדור אשר לא ידע". ב-1992 הלכה לעולמה.
לתיעוד המלא בבלוג של ד"ר שרון גבע

אל מדף ספרי ההיסטוריה: סיפור (שואה) משפחתי

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *