מסע ההישרדות של הנער אנטולי יצחק , בן 14 , בשואה

35

אנטולי יצחק רובין נולד במינסק שבבלרוס בשנת 1928 למשפחה מסורתית, והוא הצעיר מבין ארבעה ילדים. אביו פנחס עבד בארגון סיוע ליתומים. ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה אנטולי במחנה קיץ ליד מינסק. בשובו למינסק גילה שביתו נשרף. הוא הצטרף לנמלטים מזרחה, אך הגרמנים הגיעו לעיירה שהיה בה עם משפחת דודתו ביילה והם שבו למינסק. בבית דודתו רבקה מצא את אמו אתל ואת אחיותיו תמר ובטי. אביו נרצח כשחיפש את משפחתו בדרך למוסקבה.

בני המשפחה נכלאו בגטו מינסק. תמר, אחותו של אנטולי, עבדה מחוץ לגטו והביאה מזון וידיעות. באקצייה בנובמבר 1941 נלקחו אנטולי, אחיותיו ואמו עם המיועדים למוות. תמר ולאחר מכן אנטולי הצליחו לברוח מבין הטורים שהוצעדו לבורות הירי. תמר הגיעה לפרטיזנים אך הוסגרה לגרמנים, עונתה ונרצחה. אמו אתל ואחותו בטי נרצחו בבורות המוות בטוצ'ינקה. אנטולי שב לגטו, עבד בעבודות כפייה וניזון משיירי אוכל של הגרמנים. במרץ 1942 עם שובו לגטו, נעצר באקצייה וצורף אל הנשלחים למוות אך שוב הצליח להימלט.

חבר גרמני של אביו נתן לו מסמכים של רוסי שמצא. אנטולי הגיע לכפר דברושינה בעזרת שרתת בית ספר אוסטרית, ושם עבד בעבודות משק בזהותו הבדויה. הוא פגש פרטיזנים וביקש להצטרף אליהם כדי לנקום בגרמנים אך נתקל באנטישמיות וכמעט נרצח. ב-1944, כששחרר הצבא האדום את האזור, שב אנטולי למינסק ומצא שמעשרת דודיו ודודותיו שרדו רק דודה אחת וארבעת ילדיה.

אנטולי נשפט ב-1946 למאסר של חמש שנים בסיביר בשל עלילה אנטישמית. לאחר מאסר של שנה וחצי במחנה סטנציה יאיה שבסיביר שוחרר ושב למינסק. האנטישמיות שידע הגבירה את התעניינותו בישראל ובציונות. הוא נפגש עם משלחת ישראלית שהגיעה למוסקבה ויצר קשר עם אנשי השגרירות הישראלית.

באמצעות חברים מהמחנות קיבל והפיץ ספרים ותקליטים על ישראל. הוא המשיך בפעילותו הציונית ועלה לישראל ב-1969. הוא לימד חינוך גופני ופעל לעליית מסורבי העלייה מברית המועצות ולפרסום הנושא.

מקור וקרדיט : ynet שרדו וניצחו: סיפורי מדליקי המשואות ביום השואה  

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *