מרים רנדש מסתתרת כנערה נוצריה במרתף מעופש בבודפשט

213

האם וביתה הגיעו בשנות  ה80 לביקור לבודפשט .

"תראי שם בדירה הזאת גדלתי , כאן היו הימים המאושרים בחיי" אומרת האם .

"את רוצה שאני אבקש מהדיירים רשות להיכנס לתוך הדירה ? " אני שואלת .

"לא ולא , בשום אופן לא . אני לא רוצה להיכנס לשם" היא עונה . רעד קל עובר בגופה , בעמל רב היא מתעשתת, חשוב לה להיות מאופקת ליד הילדה שלה והיא ממשיכה להצביע על הדירה בבודפשט בקומה השנייה. "כאן במרפסת הזאת שאת רואה אימא שלי נפצעה קשה בהפצצה של האמריקנים ומתה ואני לא הייתי איתה" .

בעת שאליזבט נהרגה בתה בבוצי (מרים) כבר נאלצה לברוח מן הבית ולהתחבא כנער נוצרייה, מצויידת בניירות זיהוי מזויפים, במרתף מעופש בבודפשט , הרחק מביתה שלה.

אביה של הנערה , מעשירי הקהילה היהודית בבודפשט הצליח לרכוש עבורה מסמכי זהות חדשים ומעתה היא הייתה מריה איליאנה אסתרהאזי, נערה נוצריה שהוריה עזבו כביכול את בודפשט משום שנשלחו לשמש כפקידי המינהל האזרחי באזור ההונגרי של רומניה, והיא נותרה מאחור כדי לסייע את לימודיה בתיכון ולהשלים את בחינות הבגרות.

מקום מגוריה החדש היה בדירת מרתף קטנטנה וטחובה ברובע השמיני של העיר.

בחורף הקר בבודפשט הנערה במרתף סבלה מקור מכלבים . חימום היה כמובן משהו לחלום עליו, והיא קפאה במרתף הטחוב עד ששיניה נקשו והיא הייתה רעבה. כה רעבה הייתה , שגם סוס שקפא בקרח ובשלג נחשב כמאכל סביר. בחוץ ארב המוות , וגם ההפצצות  שבעלות הברית הנחיתו על העיר במיוחד בלילות , הלכו והחריפו , אזעקה רדפה אזעקה , הרעש היה מחריש אוזניים . היא לבדה במרתף החשוך , היא חולה ויהודייה. מדי פעם הייתה מגיחה לרחוב כדי לחדש את מלאי המזון הדל בארגז העץ שמשמש לה מעין מזווה. היא חלתה בדלקת ריאות קשה והשוער ההונגרי של הבניין , שלא ידע כי היא יהודייה והיה למעשה סוכן משטרתי סמוי,   מסייע לה בדברים הקטנים והוא טיפל בה במסירות בעת שהייתה חולה.  ועכשיו הוא בא להיפרד , הוא חייב להסתלק , הוא אומר , כי הצבא האדום נמצא בשערי העיר בודפשט , והוא מציע לה גם לברוח, "החיילים הסובייטים הם מאוד אכזרים"  הוא , כמובן , לא ידע שהיא יהודייה, והיא ? היא חשה תחושה של התעלות ממש , בקושי רב מתאפקת  מלנתר מאושר למשמע דבריו.  השחרור מתקרב..

היא נשארה לבדה במרתף ובבניין . כדי להרוות את צימאונה , היא שתתה מי שלג, פתחה את האשנב, אספה בשתי כפות ידיה חופן שלג ועוד חופן שלג מן המדרכה ואפילו הרעב הפסיק להציק לה.

בשלהי פברואר השתרר לפתע שקט בבודפשט. היא הגיחה החוצה מן המרתף וראתה את העיר חרבה. התחילה לחפש את הוריה בין הבניינים ההרוסים והבניין שבו גרו ,אך לא מצאה אותם עוד…..

מקור וקרדיט :

נעמי לויצקי, ילדה רעה, הוצאת הקיבוץ  המאוחד , 2019 ( ספר אוטוביוגראפי מרתק!! , מומלץ לרכוש ולקרוא) .

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *