מתוך עדות במשפט אייכמן -הדילמה הקשה: להבריח את הילדים אל מחוץ לגיטו או להשאירם בגיטו

510
         
מתוך עדות במשפט אייכמן -הדילמה הקשה: להבריח את הילדים אל מחוץ לגיטו או להשאירם בגיטו  ,ד"ר אהרון פרץ   (רופא הגטו קובנה)         
ההורים בגיטו נחלקו לשנים: חלק אחד השתדל למצוא בשביל הילדים מקום, להוציא אותם חוצה בכל מיני דרכים, במזוודות או בעגלות, מכוסים. ]…[                    
הם היו מוציאים אותם כדי למסור אותם או לליטאי, בכפר או בעיר, בשביל כסף או איזה קשרים אחרים. חלק מהילדים האלה היו חוזרים בחזרה לגיטו אחרי כמה זמן.   
 
חלק מההורים ששלח אותם עברו חוויות קשות, כי מפעם לפעם הילד נעלם ולא ידעו  איפה הוא. היה מופיע בגיטו, היו מחזירים אותו. את הכסף לקחו ואת הילד היו  מחזירים.   
                                                                
היו הורים שהחליטו לא למסור את הילדים, למות יחד אתם. אני השתייכתי להורים  אלה. שמעתי כל כך הרבה זוועות על ילדים בודדים מסתתרים במקומות בודדים, לבד,   ללא שפה, עם פחד מוות. החלטנו שנמות עם הילד ביחד. התברר אחרי ה"קינדראקציה"   ("האקציה של הילדים"), בזמן האקציה שזה בלתי אפשרי לעשות. יכולים להיות מצבים  שהילדים הולכים ואתה נשאר בחיים. בשביל ההורים זה היה דבר שלא יכלו לשאת. אחרי האקציה ]של הילדים[ התחילו לחפש אמצעים. חלק קטן של הילדים נשאר אחרי האקציה, 
רק אותם הילדים שהסתתרו בבונקרים. ]…[                                     
לאחר 'האקציה של הילדים' החליט העד להוציא את בנו מהגיטו[                   
בגיטו נשארו עוד ילדים, אבל לא באופן כשר, כי ילד לא היה צריך להיות בגיטו. הבן שלי בבוקר חיפש מקום איפה להסתתר והתייעץ אתי.                                
ש. בן כמה הוא היה?                                                         
ת. בן 7 או 7 וחצי. הוא היה סוגר עליו ארגז ושואל אם רואים אותו, נכנס לארון, 
מסתכל דרך החלון אם אינו רואה גרמני. הוא ראה מה קרה לילדים אחרים. הפחד  הזה של הילדים, כי ראו מה שהיה, והקשיים להחזיק את הילד בגיטו נעשו בלתי- אפשריים. ואז גם ההורים שחשבו קודם למות יחד עם הילדים חיפשו דרכים להוציא  אותם לצד השני של הגדר.
טרגדיה: רצח והתאבדות של הורים וילדם                                     
ש. אתה זוכר מאורע אחד עם עורך דין לוריא?                                   
ת. כן. ]…[ העורך דין לוריא, הוא ואשתו ובנו, בימים שחיסלו את הגיטו, והיה  ברור שמוציאים אותנו, ואם מוציאים אותנו, היה בשבילנו ברור שזה למות, הוא  החליט עם אשתו לאבד את עצמו לדעת. הוא הרעיל את עצמו, את אשתו ואת הילד שלו, בן יחיד. אבל לאיש האומלל הזה קרה אסון גדול. המנה של הרעל שהספיקה לילד, לא הספיקה לו ולאשתו, והם למחרת שניהם התעוררו ומצאו את הילד מת במיטה.
 
 הוא  החליט, שהוא מובן מאליו אינו יכול לחיות במצב כזה, והוא ואשתו הלכו לגדר,  ששם עמדה המשמרת, התפרצו כאילו לצאת ונהרגו על יד הגדר על ידי המשמר. זה היה כבר לפני חיסול הגיטו. ]…[                                             
]בריחה מהגיטו היתה כמעט בלתי אפשרית; רק עשרות אנשים שרדו בדרך זו[          
השופט רוה: היש לך מושג כמה יהודים ניצלו על ידי זה שהוצאו מהגיטו?           
ת. אני מוכרח להגיד שמושג סטאטיסטי אין לי. אני מעריך אותם רק בעשרות ולא  במאות.
 
0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *