נפתחה הגישה לארכיון שבו עדויות של ניצולי שואה

199

חלק מהעדויות שתיעדתי לאורך שנים במאגר " ילדים בשואה" התבססו על עיון  ותימצות שלי בסרטוני וידאו של קרן "שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה ,  ועכשיו הם נפתחו גם לציבור הרחב . , תימצתי רק עדויות של אלו שהיו ילדים או נערים/נערות בתקופת השואה .

קרן "שואה" של אוניברסיטת דרום קליפורניה, USC Shoah Foundation,  שנוסדה על ידי הבמאי סטיבן ספילברג, הודיעה על שיתוף פעולה חדש וייחודי עם הספרייה הלאומית בישראל, שמטרתו לאפשר לכל תושבי ישראל גישה בלתי מוגבלת למסמכי ארכיון ייחודיים, שהיו נגישים עד כה רק לחוקרים נבחרים בעולם.

בארכיון מתועדות למעלה מ-52 אלף עדויות מצולמות של ניצולי שואה שצולמו לאורך השנים, שהיו נגישות עד כה בלעדית לכ-180 מוסדות מחקר ומוזיאונים ברחבי העולם. כעת, לראשונה, יהיו עדויות אלה נגישות לקהל הרחב בישראל, באמצעות אתר הספרייה הלאומית

לארכיון המיוחד

 הכל מתחיל במקום הכי לא צפוי. טקס פרסי האוסקר של שנת 1993.

כולם צחקו על סטיבן שלנו (בעברית אגב קוראים לו שמואל) כאשר בטקס המכובד הוא דיבר על שואת יהודי אירופה. אבל תסמכו על סטיבן שייקח את פרס הבמאי שבו זכה על סרטו “רשימת שינדלר” בשיא הרצינות. כרגיל הוא לא התייחס לביקורת והחליט לענות למלעיזים במעשים ולא בדיבורים.

תוך שנה מקבלת הפרס שפילברג הקים את “הקרן לתיעוד ההיסטוריה החזותית של השואה” – מה שכולם מכירים בתור פרויקט שפילברג. המטרה הייתה לתעד עדויות של עדים וניצולים באמצעות איסוף ראיונות וידאו ואודיו, אבל מבחינתו מדובר בפרויקט חיים.

אמנם רוב העדויות מתייחסות לשואה, אבל גם לאירועים אחרים של רצח עם במאה ה-20. האוסף כולל כיום יותר מ-50,000 הקלטות (אורך כל הקלטה הוא בממוצע שעתיים), שהן כ-100,000 שעות ב-41 שפות, כאשר כל עדות עברה מיפתוח ע”י אדם שדובר את שפת המרואיין ותורגמה לאנגלית.

רוב הפרויקט הוא כמובן עדויות של ניצולים יהודיים אבל לא רק. הפרויקט מתעד גם מצילים, מספקי סיוע, אסירים פוליטיים, אנשים ששחררו את המחנות, עובדי כפייה, ניצולים של ניסויים רפואיים וניצולים של קבוצות נרדפות אחרות כמו הומוסקסואלים, עדי יהווה, צוענים ועוד.

המשמעות היא שמדובר באחד האוספים הדיגיטליים הגדולים בעולם וניתן לחפש בו באמצעות כ-65,000 מילות מפתח, ביטויים, כ2 מיליון שמות וכ-700,000 תמונות.

אמנם העדויות מגיעות לקהלים ברחבי העולם באמצעות ערוץ יוטיוב ייעודי ואתר אינטרנט ב-12 שפות, אבל כיום רק כ-1200 עדויות זמינות לציבור הרחב. הבעיה היא שרוב החומר שנאסף בפרויקט זמין למוסדות מחקר שרכשו מנוי אליו, בעיקר מוזיאונים ואוניברסיטאות.

התוצאה היא שפרויקט שפילברג אמנם בא להזכיר את שהיה למען הדורות הבאים, אבל הוא מציב אתגרים רבים בפני בני המשפחה הצעירים. למשל, נכדים שרוצים לשמוע את העדות של סבא וסבתא.

מלבד העובדה שהפרויקט ברובו סגור בפני הציבור ומתורגם רק לאנגלית (למרות שבני המשפחה לרוב מקבלים עותקים), הוא מציב בפנינו בעיות שונות. למשל בתחומי האיכות והשפה.

למרות שמדובר בהקלטות מודרניות הן לא חסינות מפגעי הזמן והקידמה. הוכחה לכך היא שפרויקט הדיגיטציה של העדויות נמשך כ-5 שנים והעלה שבכ-5% מההקלטות יש בעיות טכניות (בווידאו או בפס הקול) עד רמה שאינה מאפשרת כלל שמיעה או צפייה של העדות.

בנוסף, למרות שהפרויקט נעשה בכלים המתקדמים ביותר הוא נחשב לעיתים כמיושן. חשוב לזכור שהפרויקט התחיל לפני כ-30 שנה ומאז השתנתה הטכנולוגיה.

למשל כיום לא עושים יותר שימוש בקלטות וידאו/שמע, כך שעדויות שהוקלטו באמצעים אלו אינן נגישות יותר מסיבה פשוטה – לא נעשה היום שימוש בקומפקט דיסקים, מכשירי וידאו וכו’.

גם השפה היא בעייתית כי כל מרואיין בפרויקט העיד בשפת אימו, מה שמצריך הבנה עם דיאלקטים וניבים מקומיים של שפות אירופאיות שונות (אידיש, הונגרית, רוסית וכו’) והכרות עם מקומות, מונחים וביטויים (למשל סלנג) שהשתנו עם השנים.

לעיתים המרואיין מדבר גם בשפות אחרות, מה שהופך את העדות למורכבת יותר. למשל:

  • בעדויות רבות הניצולים משתמשים בשפה הגרמנית כדי לתאר את חייהם במחנות הריכוז/השמדה הנאצים. דוגמא נפוצה לכך היא השימוש במילה “לאגר” הגרמנית במקום המילה “מחנה”.
  • בעדויות אחרות הניצולים עושים שימוש בכמה שפות, זאת כי הם גורשו או נאלצו לברוח למדינות אחרות שבהם דיברו שפה שונה.

ולמרות כל הקשיים – אני קוראת לכולם להצטרף לפרויקט למען הדורות הבאים. לדעתי זהו הנשק הטוב ביותר נגד הכחשת השואה,

מקור וקרדיט : נעה מרקוביץ

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *