סיפורו של אברהם ניסנוביץ

389
בהיותי בן שנתיים פרצה המלחמה ומשפחתי ואני הועברנו לגטו ורשה . אבי גויס לצבא פולין ונהרג במהלך המלחמה. , אמי שהיתה בהריון, אחותי הקטנה ואני ברחנו לרוסיה . אחותי הצעירה נפטרה בדרך. אמי לא חשה בטוב, היא אושפזה בבית חולים, העובר שהיה בתוכה נפטר. אמי ואני המשכנו בבריחה, נדדנו מכפר לכפר ומארץ לארץ בחוסר כל. אכלנו קליפות של גרעיני חמניות.בשארית כוחותיה עבדה אמי בעבודות פרך, היא חטבה עצים בתמורה לאטריות , בשובה מהעבודה היתה מבשלת את האטריות ומשקה אותי במי הבישול כדי שלא אתייבש. בזמן שעבדה הייתי מחכה לה ברחוב או אצל שכנים, אם היו. היינו בבריחה למשך שבע וחצי שנים עד שהסתיימה המלחמה.

לתיעוד המלא באתר לדורות

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *