סיפורו של מרדכי שיפר

509
יליד שנת 1934
בתאריך 15 – בחודש אוקטובר 1941 גירשו אותנו. הגרמנים מן הבית בעיר צ'רנוביץ לתחנת הרכבת כשרק בגדינו – שלבשנו על גופינו תרמלי גב קטנים שבהם היה לנו קצת אוכל לדרך. הנסיעה הייתה כרוכה בהרבה בגלל הצפיפות הרבה (50 איש בכל קרון, קרונות שבדרך כלל הובילו שם בקר וחיות אחרות).
 ימים ולילות הובילו אותנו קפואים בקור בשלג דרך כל ארץ סרביה או "מולדובה" בשמה הרומני. הדרך נתקלנו במאות רבות של גוויות – אדם שהיו שייכים ליהודים שגורשו בטרנספורט שלפנינו אני הייתי ילד בן 6 וחצי באותה עת. סבלתי מן הקור ומן הרעב וגם מן המחלות שבהן חליתי בדרך. כעבור חודש הגעיו לגטו ימפול מוכים וחולים. לפני זה עברנו את נהר הדנסטר וגם חלק מאיתנו טבעו או הוטבעו ע"י הנאצים ועוזריהם במימיו של הנהר הענק הזה. וכל יתר הרדיפות והפחדים וסבל הרב , הלא הם כתובים בספר שכתבתי בשנת 2003 אשר שמו של הספר " : שורש תמך" ושם תאירתי את היחס האכזרי של הגרמנים  כלפינו . מובן כי במשך השהיה באותו גטו היינו נרדפים ע"י הצבא ומופקרים להרג ועינויים, ולמסדרים מטרידים שערכו לנו מפקדי הצבא כל אחד לפי שגיונותיו האכזריים . ברור שבמשך אותן 4 שנים הפסדתי שנות לימוד והשכלה.

לתיעוד המלא באתר לדורות

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *