פרנק לאוי ,ילד בן 13 , בין שוטרי מילציית צלב החץ והכוחות של הצבא האדום בבודפשט

87

באוקטובר 1944 הידרדר מצבם המעורער של יהודי בודפשט עוד יותר, כשמשטרו של הורטי נפל ובמקומו הוקמה ממשלה בתמיכת הנאצים, בראשותו של פרנץ סלשי. פירוש הדבר היה שמפלגת צלב החץ היתה בשלטון והיתה לה יד חופשית. היא ביטאה את השתלטותה בהוצאה להורג של כמה מאות יהודים. צעירי צלב החץ היו מגרשים יהודים מבתיהם, מענים אותם ואז יורים בהם על הגשרים, כך שגופותיהם נפלו לדנובה. אחת השיטות החביבות עליהם היתה לקשור שלושה יהודים זה לזה , לירות באחד מהם ואז לראות איך כובד המשקל מפיל את השלישיה כולה למי הקרח.

אירועים כאלה גרמו לדיפלומטים הניטרליים בבודפשט , שייצגו מדינות כמו שוודיה ושוויץ , לעשות מאמצים ניכרים כדי להציל יהודים ממעשי האכזריות. נוסף על עזרה במזון ובמחסה הם הגנו על יהודים באמצעות מתן מסמכי הגנה, שאפשרו למחזיקים בהם לגור בשגרירויות, בקונסוליות או בשלוחות שלהן, תחת הגנה דיפלומטית של הממשלות שהנפיקו אותם.

הגדול בבניינים האלה כונה "בית הזכוכית" . הוא נמצא תחת חסותה של ממשלת שווייץ והתגוררו בו כמה אלפי יהודים. הילד פרי,  ששקד על איסוף ידיעות חדשותיות , גילה שמחולקים מסמכים שווייצרים נוספים, אך השגתם היתה קשה ומסוכנת. הוא השקיף על בית הזכוכית וראה תורים ארוכים של יהודים עותרים קצרי רוח. ההגעה לראש התור נראתה בלתי אפשרית. יתרה מזאת , גם בהמתנה היו טמונות סכנות , כיוון שהיהודים העותרים הנואשים היו חשופים בכל רגע למעצר, לירי או לחטיפה. הוא לא היה יכול להסתכן, כי האם אילונה היתה תלויה בו לחלוטין .

היה דרוש לו פתרון יצירתי, בלי שום עזרה, פרי רקם תוכנית שהצריכה אומץ : הוא ניגש למחסן תלבושות לתיאטרון בבודפשט, שכר מדי שליח טלגרף צעיר והעמיד פנים שהוא נושא מברק דחוף, וכך ניגש לראש התור לבית הזכוכית. בפנים שרר תוהו ובוהו, אנשים נדחפו ונדחקו כדי להגיע לשולחנות שבהם חתמו פקידים על אישורים מצילי חיים. בתיק של הילד פרי היו התמונות הנחוצות , והוא התקדם בתור בנחישות חסרת מעצורים. האישורים אפשרו לו ולאמו אילונה לעבור לאחד הבתים המוגנים שעל גדות הדנובה. היו אלה גושי בניינים גדולים של דירות מרווחות שהיו שייכות בעבר לאמידי בודפשט. עכשיו הן היו צפופות כמו בנייני המגן דוד הצהוב , אבל לעת עתה קצת יותר בטוחות.

תוך כמה שבועות גם בתי המקלט לא היו בטוחים. בחשכת הלילה היו אנשי צלב החץ ההונגרים נכנסים לבתים, גוררים יהודים לגדת הנהר, מציבים אותם בשורות ויורים בהם. הילד פרי היה שוכב במיטת היחיד , שחלק עם אילונה אמו, מקשיב ליריות, חושש שגם הוא ואמו ייגררו לשם בקרוב. כאשר התגברו השמועות על התקרבות הצבא הרוסי , גברה האלימות של אנשי צלב החץ ההונגרים. הפשיטות לבתי המקלט הפכו לשגרה שיטתית. היה ברור שם יישארו האם ובנה במקומם, יגיעו אליהם בתוך זמן קצר.

  בצילום : נעליים על הדנובה היא אנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005 – תשס"ה על גדות נהר הדנובה בבודפשט בירת הונגריה. האנדרטה מנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1944–1945.

"ידענו  בדיוק מה קורה , אבל לא היה לנו אן ללכת , " נזכר פרנק (פרי). "כמעט בכל לילה היו מרוקנים חלק מבית מקלט של היהודים " . אנחנו היינו  בבניין  החמישה-עשר ובזמן שאנשי צלב החץ התקרבו אלינו שמענו גם את הרוסים מתקדמים. על פי הקולות,  הפצצות, הפגזים ואש המקלעים, הרגשנו שבתוך ימים מעטים בלבד יגיעו הרוסים ואנחנו נהיה בטוחים. אבל האם הן יגיעו לפני המיליציה הונגרית ? היינו לכודים".

כשהרוסים נכנסו בסופו של דבר לבודפשט בחצי השני של ינואר 1945, חוליות המוות של צלב החץ ההונגרים כבר כמעט הגיעו לדלתה של משפחת לאוי. לילה קודם לכן נלקחו יהודים מהבניין הסמוך. הדבר הראשון שעשו הרוסים היה לפקוד על אופה ברחוב לאפות לחם טרי ולחלק אותו. פרי שמע את החדשות והריח את הלחם . הוא השיג את הכיכר הראשונה והביא את האוצר החמים הביתה אל אילונה. היא פרסה את הלחם וחילקה מעט לכל אחד.

תחת הכיבוש הרוסי  באמצע החורף , כשהמלחמה עדיין משתוללת , היו חיי היום-יום קשים מנשוא. בבודפשט שרר תוהו ובוהו – עיי חורבות מכל עבר. אנשים גוועו ברעב , אבל הילד פרי  בתושייתו הצליח למצוא מזון מעיירות מחוץ לעיר בודפשט ולהציל שוב את משפחתו .

מקור וקרדיט :

ג'יל מרגו , פורץ גבולות : מסע החיים של פרנק לאוי ,ידיעות אחרונות , ספרי חמד , 2019

ראו גם :

על המיליארדר האוסטרלי היהודי פרנק לאוי אשר היה בעברו לוחם צעיר בגדוד של גולני במלחמת העצמאות 1948

 

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *