פרקי הישרדות של ילדים יהודים בצד הארי של וארשה : בעיית החורף ומקומות השינה

131

בצילום: הילדים פרץ הוכמן ואחיו זאנק בורשה , 1942

פעם אחת נכנסתי למסעדה לאכול. היה שם שוטר פולני , אך לא הבחנתי בו . הוא כנראה זיהה אותי כיהודי , תפס אותי בצווארון מעילי והחל מוביל אותי לכיוון תחנת המשטרה . כל בקשותי שיעזבוני לנפשי לא הועילו . לפתע צץ רעיון במוחי. פתחתי את כפתורי המעיל והשתחלתי מתוכו . השוטר נותר עם המעיל בידו . ואני פתחתי במנוסה . כך ניצלתי ממות בטוח .

משראיתי כי ניצלתי התחלתי מצטער על אובדן המעיל. המעיל היה עם פרווה ויקר המציאות . החורף היה בעיצומו ורכישת מעיל אחר היתה למעלה מהישג ידי. עם זאת ברור היה לי כי אפשרות אחרת לא היתה . רעדתי מקור כל החורף ההוא.

החורף היה קשה מאוד , ולא היה לנו היכן לישון . חורף בפולין אינו החורף של ארץ ישראל , אבל כפי שאומרים , “האדם הוא חזק מפלדה”, וגם על החורף הקשה התגברנו , אולי בגלל הרצון העז לחיות. ניצלנו כל מקום שרק ניתן להניח בו את הראש, והחלפנו מקומות לינה מזמן לזמן, כדי שלא יראו אותנו לעתים קרובות מדי באותו מקום.

החורף העז החל לתת בי את אותותיו. השינה בשדות ובחדרי המדרגות על גבי בטון חשוף גרמה לי שקיררתי את שלפוחית השתן. לא שלטתי בצרכי בזמן השינה בקור העז והרטבתי . מהקור קפאו מכנסי . בבוקר הייתי קם ומתהלך על מנת שיפשיר הקרח. כתוצאה מכך סבלתי מפצעים באגן. בנוסף לפצעים ברגלי , שנגרמו מחוטי התיל על חומות הגטו, בהם הייתי נשרט בעת שנכנסנו ויצאנו מהגטו.

לא פעם לנו בגינות ציבוריות בוארשה הפולנית ,אך שם היתה סכנה גדולה בגלל שומרי הגן כאשר החורף הקשה הגיע לקצו  חזרנו לישון בשדות.

הבעיה של מציאת מקומות לינה המשיכה להטריד אותנו בעיקר בגלל העוצר . בזמן העוצר לא נראו אנשים ברחובות . כל אחד הסתגר בביתו. אזרחים שנתפסו נורו או נעצרו והובאו למשטרה . כל אחד הסתגר בביתו. כתובת לא היתה לנו , וגם לא תעודות . סיפורים , לעומת זאת , היו לנו למכביר , אבל לא כל אחד “קנה”  את סיפורינו . לכן, היה עלינו לחשוב על כל פרט מראש ולהתמודד עם הפתעות שלא יכולנו לחזות.

גם משמצאנו בית ללון בו, עדיין ניצבו בפנינו משימות קשות , להיכנס לחדר המדרגות  וללון שם מבלי שנתגלה ולעבור את הלילה בשלום , ולצאת מוקדם מאד בבוקר החוצה אל  הקור לפני שהשוער של הבית יגלה אותנו.  כל יום נאלצנו לתכנן את הלינה במשך כל היום . בדקנו מקומות לינה אפשריים : כמה דיירים יש בבניין , אם אין שמות גרמניים על תיבות הדואר וכדומה . זאת , על-אף שבין כה וכה לא יכולנו לדעת מה טיבם של הפולנים הגרים בבניין .

לילה לילה וקשייו : לילה  אחד צץ במוחנו רעיון לאסוף את כל המחצלות לניקוי הרגליים שבבניין ולהשתמש בהם כמצעים ושמיכות , שכן הקור בוארשה היה מקפיא עצמות , ורצפת חדר המדרגות היתה מבטון. במקרה יצאה דיירת אחת לבקר את שכנתה וראתה שהמחצלת נעלמה . מיד נכנסה לשכנה נוספת ונודע לה שגם המחצלת של זו נגבה . קמה מהומה בחדר המדרגות : “ראו למה הגענו , גם המחצלות לניקוי נעליים נגנבות” השכם בבוקר החזרנו את המחצלות למקומן . בעקבות מקרה זה השגנו שני שקי קמח ישנים . לפני השינה השתחלנו כל אחד לתוך שקו , ובבוקר נהגנו לאוורר את השקים.

בעת שלנו בחדרי המדרגות השתדלנו תמיד להשכים קום, מיד עם פתיחת שערי הבניין , ולהסתלק מהר ככל האפשר, לפני שיקומו הדיירים , שמא נתקל בהם .

כאשר לא מצאנו חדרי מדרגות היינו ישנים באחת מעגלות האשפה שניצבו ליד הבתים . התרכבלנו בעגלות ונרדמנו ולעתים זרקו עלינו אשפה רבה לעגלה.

בקיץ לנו גם בשדות בחלקות של חיטה. השכם בבוקר היינו מסתלקים מהמקום.

מקור וקרדיט :

פרץ הוכמן. להעז לחיות . מודן , הוצאה לאור , משרד הבטחון הוצאה לאור, 2013

ראו גם : קורות החיים  וגבורתו של פרץ הוכמן

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *