בימים האחרונים של יולי 1942 נרצחו כ10,000 מיהודי מינסק.
ביום האחרון של החודש כתבה הילדה היהודיה יוניטה וישניאצקיה, בת ה12 , מכתב לאביה ונפרדה ממנו לשלום " " אני אומרת לך שלום לפני מותי. אני פוחדת מן המוות הזה מפני שהם משליכים ילדים קטנים אל קברי המונים בעודם בחיים. היה שלום לנצח. אני מנשקת אותך. אני מנשקת אותך" .
הגרמנים אכן נמנעו לפעמים מלירות בילדים רכים והיו משליכים אותם בחיים אל תוך הבורות ומניחים להם להיחנק תחת האדמה.
עמד לרשותם עוד אמצעי המתה שאפשר להם שלא לראות חיים צעירים נגדעים. משאיות גז נסעו ברחובות מינסק ונהגיהם היו מחפשים ילדים יהודים שמשוטטים לבדם. תושבי העיר כינו את המשאיות "משמידות נשמות" .
הילדים והילדות ידעו מה יקרה להם אם ייתפסו. בשעה שעלו על הכבש אל מותם ביקשו להם מעט כבוד מרופט. "בבקשה אדונים" , היו אומרים לגרמנים , "אל תכו אותנו . אנחנו יכולים לעלות למשאית בעצמנו. "
מקורות המידע
איליה ארנבורג וואסילי גרוסמן, הספר השחור , עם עובד , 1991 .
טימותי שניידר , ארצות דמים : אירופה בין היטלר לסטלין, כתר , 2012 .
0
