“שנים רבות לא שמעתי מאמי וחצי מילה על המסע הזה , שהיא חוותה בגיל ארבע-עשרה , אולי אמרה בהקשר זה, אם הבנתי נכון מילה או שתיים , באחת ממאות המריבות המרות עם אבי. מילה או שתיים סתומות-כהות, מגלות טפח ומכסות על כל השאר שנמלטו מפיה.
לראשונה שמעתי על “הצעדה” הזו ממכרה של אמי שאף היא “צעדה” באותו מסע ארור , היא שבה וטענה שאמי היתה “גיבורה” , “פנומן” . לדבריה במשך כל צעדת המוות בהונגריה עד השלב שבו היא נעלמה מעיניה – והיא היתה בטוחה שהיא מתה – היא, אמי שרה , היא הלכה ונפלה – ושרה. וגם נאנסה. אבל קמה והמשיכה ללכת ושרה בחורף הקר של נובמבר 1944 . “כיוונו אלינו רובים ולקחו אותנו מהגטו ברחובות . וכולם הסתכלו והמשיכו ללכת. כאילו כלום. לקחו לנו את כל מה שלקחנו ברגע האחרון. כסף , אוכל, ואחר כך גם את מעיל החורף והשל . והיו כאלו הונגרים שגם קיללו וגם זרקו דברים וירקו”
קטע מעדויות במשפט אייכמן על אותה צעדת מוות :
הרעיון להוליך את היהודים ברגל מבודפשט עד לגבול האוסטרי , מרחק כ220 ק”מ , נולד עקב הפצצות בנות הברית שהרסו את קו מסילת הברזל . צעדה זו של אלפי יהודי בודפשט התחילה ב10 לנובמבר 1944 . אנשי “צלב החץ” ההונגרים אספו את היהודים מבתי היהודים המיוחדים . נלקחו לא רק מבוגרים – על פי רוב נשים , כי הרבה גברים היו מחוץ לבתיהם בשרות עבודה- אלא גם מאות ילדים .
אלפי יהודים נדחסו את תוך שטח של בתי חרושת ללבנים , ששימשו כמקום ריכוז לצועדים . שם הם הוחזקו בצפיפות איומה תחת כיפת השמים, ובמזג אויר גשום. משם התחילה הצעדה בקבוצות גדולות . הליווי היה של אנשי “צלב החץ” , שהתעללו ביהודים ושדדו מהם את כל חפצי הערך, בגדים , שמיכות ואת הצידה שלקחו עמם לדרך. כך הם צעדו שבעה עד שמונה ימים, בלי שאוכל בא אל פיהם במשך ימים. הם לנו באורוות , בדיר חזירים או אף תחת כיפת השמים, בקור של לילות נובמבר. לא ניתנה להם שום עזרה רפואית. מי שנפל בדרך מאפיסת הכוחות נורה על ידי אנשי “צלב החץ” , או שגווע בצדי הדרך. הנותרים נמסרו בגבול האוסטרי לאנשי הס”ס הגרמניים. קרוב ל50,000 יהודים הולכו בצעדת המוות ההונגרית . מחציתם גוועו בדרך.
צעדת המוות של ההונגרים נחשבת כאכזרית הרבה יותר מצעדות המוות של הגרמנים .
מקור וקרדיט :
יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית , דביר , 2014.
0
חשוב לספר ולחזור ולספר על כך, ובעיקר על יחס האוכלוסיה ליהודים