“שנים רבות לא שמעתי מאמי וחצי מילה על המסע הזה , שהיא חוותה בגיל ארבע-עשרה , אולי אמרה בהקשר זה, אם הבנתי נכון מילה או שתיים , באחת ממאות המריבות המרות עם אבי. מילה או שתיים סתומות-כהות, מגלות טפח ומכסות על כל השאר שנמלטו מפיה.
לראשונה שמעתי על “הצעדה” הזו ממכרה של אמי שאף היא “צעדה” באותו מסע ארור , היא שבה וטענה שאמי היתה “גיבורה” , “פנומן” . לדבריה במשך כל צעדת המוות בהונגריה עד השלב שבו היא נעלמה מעיניה – והיא היתה בטוחה שהיא מתה – היא, אמי שרה , היא הלכה ונפלה – ושרה. וגם נאנסה. אבל קמה והמשיכה ללכת ושרה בחורף הקר של נובמבר 1944 . “כיוונו אלינו רובים ולקחו אותנו מהגטו ברחובות . וכולם הסתכלו והמשיכו ללכת. כאילו כלום. לקחו לנו את כל מה שלקחנו ברגע האחרון. כסף , אוכל, ואחר כך גם את מעיל החורף והשל . והיו כאלו הונגרים שגם קיללו וגם זרקו דברים וירקו”
קטע מעדויות במשפט אייכמן על אותה צעדת מוות :
הרעיון להוליך את היהודים ברגל מבודפשט עד לגבול האוסטרי , מרחק כ220 ק”מ , נולד עקב הפצצות בנות הברית שהרסו את קו מסילת הברזל . צעדה זו של אלפי יהודי בודפשט התחילה ב10 לנובמבר 1944 . אנשי “צלב החץ” ההונגרים אספו את היהודים מבתי היהודים המיוחדים . נלקחו לא רק מבוגרים – על פי רוב נשים , כי הרבה גברים היו מחוץ לבתיהם בשרות עבודה- אלא גם מאות ילדים .
אלפי יהודים נדחסו את תוך שטח של בתי חרושת ללבנים , ששימשו כמקום ריכוז לצועדים . שם הם הוחזקו בצפיפות איומה תחת כיפת השמים, ובמזג אויר גשום. משם התחילה הצעדה בקבוצות גדולות . הליווי היה של אנשי “צלב החץ” , שהתעללו ביהודים ושדדו מהם את כל חפצי הערך, בגדים , שמיכות ואת הצידה שלקחו עמם לדרך. כך הם צעדו שבעה עד שמונה ימים, בלי שאוכל בא אל פיהם במשך ימים. הם לנו באורוות , בדיר חזירים או אף תחת כיפת השמים, בקור של לילות נובמבר. לא ניתנה להם שום עזרה רפואית. מי שנפל בדרך מאפיסת הכוחות נורה על ידי אנשי “צלב החץ” , או שגווע בצדי הדרך. הנותרים נמסרו בגבול האוסטרי לאנשי הס”ס הגרמניים. קרוב ל50,000 יהודים הולכו בצעדת המוות ההונגרית . מחציתם גוועו בדרך.
צעדת המוות של ההונגרים נחשבת כאכזרית הרבה יותר מצעדות המוות של הגרמנים .
מקור וקרדיט :
יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית , דביר , 2014.
0
חשוב לספר ולחזור ולספר על כך, ובעיקר על יחס האוכלוסיה ליהודים
קראתי על הצעדה הזו בספרה הטוב של בטי שימך, “להתראות”. אימה היתה שם גיבורה. ובזכותה ניצלו בטי ושני אחיה. ממש כך.