שואת יהודי יוון – סיפורה של  עמליה יפה, בת 4 , ביוון בתקופת השואה

351

"אני עמליה יפה בת משה ורג'ינה לבית שושי, נולדה בתאריך 27.3.1939 ביוון בעיר אתונה.

בשנת 1943 שמעו יהודי אתונה שבסלוניקי אספו את כל היהודים לגטו ומשם העבירו אותם עם רכבות לפולין. תושבי אתונה נכנסו לפאניקה וללחץ ופחד ולא ידעו מה לעשות.

בשנת 1943 היה על כל יהודי אתונה להתייצב לקהילה ולחתום על ת.ז. של המשפחה. הגרמנים ביקשו מהרב של אתונה את הרשימה של כל יהודי אתונה והסביבה הרב ברזילי הבטיח שימסור במשך 48 שעות לגרמנים את הרשימה. באותו הלילה העביר מסר לקהילה והודיע שכל יהודי שיכול לברוח ולהציל את נפשו שיברח.

אבי החליט להישאר באתונה ולהירשם. וכל יום היה רושם נוכחות בבית הכנסת וכל המשפחה ענדה טלאי צהוב. בשנת 1944 בחג הפסח. הודיעו הגרמנים שהם מחלקים מצות לחג ויש לבוא לקחת. אבי משה ז"ל, הלך לקחת מצות ולרשום נוכחות. הוא נכנס לבית הכנסת ונעצר על ידי הגרמנים. אמא שלי לא הלכה ונשארה בבית עם הילדים. הייתי בת 4 גרנו בבית בו היו חדר אוכל ומטבח משותף שם הינו מתכנסים לארוחה משותפת ובחדר הגדול ישנו כולם ביחד. אמא חיכתה לאבא וכשראתה שאינו חוזר. אספה את ארבעת הילדים הקטנים, הספיקה לקחת רק מעט בגדים ואוכל ובדרכם לצאת מהדלת וראו את הגרמנים שבוא לעצור אותם.

ברחנו ליערות ולכפרים כדי שלא יזהו אותנו כיהודים, חיינו בפחד כל הזמן. סבלנו מקור וכפור ישנו באורוות ותחת כיפת השמיים בגשם ובבוץ רטובים ללא בגדים להחלפה. הגיעו לאסוף אותנו עם סוס ועגלה וכל בני המשפחה היו יחד. הסתובבנו מכפר לכפר וההינו צריכים לדאוג למחייתנו כל זאת תחת פחד נוראי בתנאים תת אנושים.

בגמר המלחמה חזרנו לאתונה והתחלנו לחפש את אבי המשפחה ואז נודע לנו שהגרמנים לקחו את אבי לאושויץ, שם הוא עבד במשרפות ונהרג בפיצוץ המשרפות.

לארץ עלינו באנייה אמי וילדיה עד לחוף לתל-אביב משם נשלחנו לבית העולים ליד חדרה.  הלינו אותנו באוהלים היה חורף קשה ונכנס לתוך האוהל גשם וכולם נרטבנו. לאחר מכך העבירו אותנו לצריפים. צורפנו לחברת הילדים של עליית הנוער בקיבוץ "נצר סרני" שם למדנו לדבר עברית והיהנו עובדים שעתיים ואחר כך לומדים. אני הייתי עובדת בלול, בגן ירק, בחדר האוכל, במחסן ובאיסוף בוטנים ותפוחי אדמה. בגיל 14 עזבתי את הקיבוץ "נצר סירני" והצטרפתי לאימא שגרה בתל-אביב יחד עם אחיי בתל-אביב יצאתי לעבוד בשעות הבוקר בבית החרושת "כיתן" כדי לעזור בפרנסת המשפחה, ובשעות הערב הייתי הולכת ללמוד בבית הספר."

לתיעוד המלא במאגר סיפורי מורשת – הקשר הרב דורי

ראה גם : אודות יהודי יוון בשואה

0

תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *