תנורי טרקוטה בעיר כבושה: סיפורה של ילדה קטנה

116

תנורי טרקוטה בעיר כבושה: סיפורה של ילדה קטנה – עלית אולשטיין. כרמל, 2010

עלית אולשטיין נולדה בצ’רנוביץ ב-1938 למשפחה יהודית אמידה, שהמשיכה לחיות בנוחות גם עם התגברות האנטישמיות. ב-1940, בעקבות הכיבוש הרוסי, גויס אביה לצבא האדום. ב-1941, עם הפלישה גרמנית, נכלאו יהודי צ’רנוביץ בגטו ורבים מהם, בהם אמה של אולשטיין, נשלחו למחנות עבודה וריכוז. הפעוטה נשארה בחסות סבתה בגטו, והספר מתאר את השנים האלה מנקודת מבטה של הילדה, את החיפוש בתום המלחמה אחרי ההורים האבודים ואת איחודה של המשפחה.

עם תום המלחמה, ומקץ שנים ארוכות של נתק וחוסר ודאות באשר לגורל הוריה של המחברת, התאחדה המשפחה הקטנה ועלתה לישראל.

תנורי טרקוטה בעיר כבושה מתאר את המאורעות הללו מנקודת מבטה של ילדה קטנה, שסיפורה האישי והמשפחתי שזור באירועים הדרמתיים של המאה העשרים באירופה ובישראל. הספר מתאר ילדוּת בתקופת השואה, אך זהו סיפור אופטימי על הישרדות, על קשר אמיץ שנרקם בין נכדה לסבתה ועל התחדשות.

עלית אולשטיין היא פרופסור אמריטה לחינוך לשוני באוניברסיטה העברית בירושלים. היא סבתא מאושרת וספרה מוקדש לתשעת נכדיה ונכדותיה.

מתוך הספר:

“הקשבתי להם אבל ידעתי שאני זוכרת דברים ומאורעות שעברתי כבר בגיל שנתיים ושנתיים וחצי. אמנם אלה רק תמונות שנשתמרו בעיניה של ילדה, אך הן תמונות חיות וברורות; אף אחד אחר לא חווה אותן “(אולשטיין, 2010 ,עמ’ 7 .)

על הספר :

התנורים בבית הם דוגמא לזיכרון הקונקרטי והחושי של הילדה. הילדה זכרה את התנורים בבית הוריה, כאשר שבה לבית שנעזב במלחמה, ובשנת 2006 ,כששבה לבית לאחר שנים, כאישה בוגרת, 60 שנה לאחר שעזבה את המקום, זכרה את הבית. תנורי הטרה קוטה נשארו במקומם. תנורי הטרה קוטה הם סמל ליציבות ולבית שהיו ואבדו ללא שוב. סמל לניסיון הנואש של הסבתא באבה לבנות  מחדש בית עבור הילדה בצ’רנוביץ לקראת תום המלחמה, ניסיון שאינו עולה יפה, כשבתה עוזבת לבוקרשט, וחתנה ששב לבית מביא לחדרו את הגויה שבביתה התגורר. תנורי הטרה קוטה הם סמל לזיכרון, ולמפגש עם הזיכרון שנים לאחר מכן: הוכחה ליכולת הילדה לזכור פריטי הזיכרון של הילדה שזורים בעובדות ההיסטוריות, הרשומות בכרוניקה.

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *