"ב-11 ביולי לא ישנתי. הלילה היה בהיר, השמים אדומים. … ב-11 ביולי הרגו את אבי. הידקתי את אגרופי; בכיתי והבטחתי לנקום ".
מיכאל קראוס, יליד צ'כוסלובקיה, היה רק בן 12 כאשר הוא ומשפחתו נכלאו בגטו טרזינשטט בשנת 1942. בשנה שלאחר מכן הם גורשו לאושוויץ-בירקנאו.
אלפי יהודים צ'כיים שגורשו מטרזינשטט לאושוויץ, כולל משפחת קראוס, שוכנו במחנה מיוחד המכונה Bllb, או "מחנה המשפחות הצ'כית". אף על פי שניתנו לאסירים הרשאות מסוימות, כמו היכולת ללבוש בגדים אזרחיים, הם סבלו מרעב וסבלו מהעדר מחסה ותנאי תברואה מתאימים.
בקיץ 1944 החל ה-SS בפירוק מחנה המשפחות. ב-10–12 ביולי התקיים החיסול הסופי של מחנה המשפחות. כ-7,000 בני אדם נרצחו במהלך חיסול המחנה – כולל אביו של מיכאל, קארל.
"זה היה היום הכי הרסני", נזכר מייקל.
מיכאל ניצל, שכן הוא נבחר כ"נער בירקנאו", עובד כפייה ילד, על ידי ד"ר מנגלה הידוע לשמצה.
בתחילת 1945, מיכאל פונה מאושוויץ בצעדת מוות ולאחר מכן הועבר למחנה הריכוז מאוטהאוזן. הוא שוחרר בגונסקירכן, תת-מחנה של מאוטהאוזן, במאי 1945.
מיכאל היה היחיד ממשפחתו הקרובה ששרד את השואה.
צילום: USHMM, באדיבות מיכאל קראוס
מקור וקרדיט : United States Holocaust Memorial Museum
0