בתאריך 12 לאוקטובר 1940 הוצא צו גרמני להקמת גטו יהודי בוורשה. אותי העבירו לדודים בוורשה , שם המצב היה קצת יותר טוב. עדיין היה ברשותם בית חרושת לייצור מזוודות. אחר כך הגרמנים השתלטו גם על בית החרושת, אך השאירו את הדוד לנהל אותו. במבט לאחור אני מבין שלא הייתי נשאר בחיים אלמלא הדוד. כשהחלו האקציות בגטו וורשה השאירו אותי בבית, אסרו עלי אפילו לצאת מהחדר. ראיתי מהחלון מראות זוועתיים. יום אחד לקחו גם אותי וגם את דודתי לכיכר המשלוחים. הצטווינו לעלות על קרונות רכבת .
דודתי ואני עלינו על עגלה והתחבאנו בתוכה . ניצלנו .
באפריל 1943 החל מרד גטו ורשה. התחבאנו ועברנו ממרתף למרתף . אח"כ התחבאנו בצינור ביוב ומשם עברנו למחבוא בבית של פולני בוורשה.
אח"כ פרץ המרד הפולני , עברנו למרתף שם הסתתרנו עד חיסול המרד הפולני. הדודים נעלמו. ב18 לאוגוסט 1945 הגעתי לבית הילדים היהודי של לנה קיכלר. אחר כך בית הילדים כולו עבר לצרפת.
ב1947 החלה ההתארגנות לעלות לישראל .
אחרי שהות של כמה שנים במעברה ובגבעת אולגה התגייסתי לצבא לחטיבת גבעתי , גדוד 52 .
אח"כ עבדתי במפעלי נייר חדרה והגעתי לתפקיד של רמ"ד במפעל.
0
