מאת: בית העדות להנחלת זיכרון השואה
ביום רביעי, ג' בשבט (21.1.26), הלכה לעולמה ורה-ציפורה פרידמן. אישה שסיפור חייה הוא עדות חיה לכוחה של הרוח, ודמותה תמשיך להאיר בלב המבקרים בבית העדות.
מסעה של ציפורה החל כפליטה מווינה בגיל חמש, מייד לאחר ליל הבדולח. כשהייתה בת 11, בשיא התופת בבודפשט, הגיעה ההצלה מכיוון בלתי צפוי: פנחס (טיבור) רוזנבאום נכנס לביתה במדים נאציים. הפחד המשתק הפך לתקווה רק כשהוא החל לדבר ביידיש והוביל אותה ואת אמה אל מקום המבטחים – בית הזכוכית.
כיום, סיפור ההצלה הנועז של אותו מבנה מונצח במיצג #בית_הזכוכית בבית העדות בניר גלים. ציפורה הייתה חלק בלתי נפרד מהמיצג הזה; היא העניקה קול ופנים למציאות הבלתי נתפסת של החיים "תחת השולחן" – אותם שולחנות עבודה ענקיים שהפכו למקלט עבור משפחות שלמות. היא תיארה כיצד מזוודה אחת קטנה הפכה לעולם ומלואו עבור אדם: היא הייתה הארון שלו, והקיר היחיד שסיפק שבריר של פרטיות בתוך הצפיפות המשתקת.
תחת אותו גג בבודפשט שהה גם מאיר פרידמן ז"ל, שהיה לשותפה לחיים. יחד הם עלו לארץ, הקימו משפחה ענפה והיו ממקימי בית העדות, מתוך שליחות להנצחת גבורת יהודי הונגריה.
עבור ציפורה ומאיר, בית העדות לא היה רק מפעל הנצחה אלא שליחות משפחתית. כיום בנם, עמיהוד, ממשיך את פועלם כחבר בהנהלת המוסד, ונושא בגאווה את לפיד הזיכרון שהותירו אחריהם.
ציפורה זכתה לראות את סיפורה האישי הופך למפעל הנצחה חי ונושם. היא לא רק שרדה את ההיסטוריה – היא עזרה לעצב את הזיכרון שלה עבור הדורות הבאים.
אנו משתתפים בצער המשפחה.
יהי זכרה ברוך.
0
